בחכמה, בתבונה ובדעת

לוח הנצחה במכון הביולוגי לזכר המדען ישראל וולף והמצבה על קברו, אף היא עשויה פסיפס – את הפסיפסים יצרה בתו האמנית יעל פורטוגז. את ה"מכון הביולוגי" הקימה קבוצה מ"חמד" (חיל המדע), ובהם המדען ישראל וולף (1929–1999). הוא התבקש על ידי ההנהלה לגור במקום כדי לטפל בתקלות ובאירועים דחופים וכך עשה במשך 40 שנה במסירות שאין דוגמתה.

"אהבתי לכימיה החלה כבר לאחר ניסויים ראשונים שביצעתי במטבחה של פייגה אשר הפכתיו למעבדתי. בשנת 1934, כשהייתי בן 34, ביצעתי את הניסוי הראשון שלי באלכימיה. קראתי בחוברות יאספקלריהי על אלכימאים שידעו להפוך זהב לכספית, ולהפך. קראתי לבן דודי עמרם פלדמן שהיה גדול ממני בחצי שנה, והסברתי לו את תוכניתי – כיצד להפוך זהב לכספית. הסברתי לו שמאחר שזהבים יש לנו למכביר (הזהבים היו אותן עטיפות צבעוניות מאלומיניום ששמשו לעטיפת סוכריות). כל מה שהיה עלינו לעשות הוא לחמם אותן עם נר ואז הם יהפכו לכספית. הניסוי תוכנן לשבת, והיה זה חילול השבת הראשון שלי. הצדקתי אותו לעצמי ולבן דודי בטענה שהניסוי היה חשוב מאוד. בשנת 1935, כשהייתי בן תשע, קניתי מחברת מיוחדת כדי לרשום רעיונות, חידושים וסודות. שמרתי על המחברת בסוד ולא גיליתי את דבר קיומה לאיש. זכור לי שהצעתי לזבל עצים נשירים בעליהם הנושרים. טענתי שלבטח יש בעלים חומרים נדירים החיוניים לצמיחה בריאה של העץ והנחתי שלאחר ריקבון העלים, ישתחררו אותם חומרים נדירים וישמשו מחדש את העץ. הבנתי את סיבת ציפת עץ על מים לעומת שקיעת ברזל במים. והבנתי גם שברזל מחורר יוכל לצוף. בעזרת דודי יצחק השתלטתי על המטבח של פייגה. היו בו ברז מים וכיור קטנטן. במאמץ קטן ובעזרת דודי תליתי מספר אצטבאות עץ, הנחתי עליהן בקבוקים בגדלים שונים והמשכתי בניסויים", מזיכרונותיו של ישראל וולף.

"שנות ילדותי עברו עליי במשחק עם חוקרים, לבורנטים וחיות מעבדה. חיית המחמד שלי הייתה קוֹפָה שמנהל בית החיות, ברוך שמיר, הרשה לי לטייל איתה. מלבדם, היו חבריי הטובים, ילדי המעברה שהוקמה מול ה'מכון' ונהגנו לבקר זה בביתו של זה. זכורים לי לילות שבהם העיר אותי אבא כדי לנסוע איתו לשדה התעופה כדי לשלוח דוגמיות שתן לארה"ב לחוקר היהודי יונה סאלק ממציא החיסון לשיתוק ילדים. בזכות שיתוף פעולה זה היינו אנחנו, ילדי עובדי ה'מכון', הראשונים שקיבלו את החיסון נגד שיתוק ילדים, ואני אף זכיתי להגיש זר שושנים קוצני לחוקר הנודע כשביקר ב'מכון'. לילה אחד העירו השומרים את אבי וסיפרו לו שסוס נפל לבור. לימים נודע לי שהוחזקו במקום סוסים כדי להפיק מהם נסיוב נגד הרעלה שנגרמה מהכשת נחשים. מעולם לא סיפר לי אבא על עבודתו ב'מכון', ורק אחרי מותו מצאתי מסמכים המעידים על עשרות פטנטים ומכשירים מתוחכמים שפותחו על ידו, התפרסמו בארץ ובעולם ומשמשים מוסדות רפואיים עד היום", יעל פורטוגז.