מספר יצירה: #0140

אמן:
ווייל שרגא, כץ שמואל
תאריך:
1954
נושא:
דמויות, הווי הקיבוץ, חקלאות, עבודה
יישוב:
עין המפרץ
כתובת:
בעלים:
קיבוץ עין המפרץ
מידות:
1.5x1.1 מטר – כל דמות
חומרים:
טיח
טכניקה:
פרסקו, לדירוג
מבנה:
ציבורי
מיקום:
פנים
יצירה קיימת
כן

חלוצים

בשנות החמישים נבנה חדר אוכל חדש בעין המפרץ ושני הציירים שרגא ווייל ושמואל כץ, שחזרו מהשתלמות בטכניקת פרסקו באיטליה, הוזמנו לצייר ציור על קיר פנימי באורך כ־15 מטר. הם ציירו תשע דמויות נפרדות ברוח הראליזם הסוציאליסטי: גברים ונשים מלאי–עוז ויופי העוסקים בחקלאות: דייג ורשת, קוטפת תפוזים, הרועה והכבשה.

החלילן הלובש בגדי עבודה כחולים מצויר על רקע שיח ירוק. הוא יושב על האדמה בתנוחה רפויה ומחלל בחליל עץ. המתופפת לובשת שמלה בצבע אדום בהיר שקפליה עוטפים ברכוּת את ברכיה ואת זרועותיה. היא כורעת, ידה האחת אוחזת בתוף הבהיר וידה השנייה הולמת בו. היא מרוכזת, עיניה עצומות, מטפחת לבנה גדולה כרוכה סביב צווארה, תפוחה־משהו מן הרוח. מאחוריה צמח קטן הקושר את הסצֵנה לעבודת האדמה. עובד האדמה לבוש בגדי עבודה בגוונים של ירוק, חציו יושב, חציו כורע. מבטו מופנה אל שק התבואה הגדוש שמונח בין ידיו. מאחוריו נראות שיבולים עמוסות גרעינים. בני הזוג הרוקדים ניצבים זה מול זה בתנוחות פיתול מנוגדות. הם אוחזים זה את ידו של זה, והיד האחרת מתנופפת כלפי מעלה, כל אחד מהם גם מניף רגל אחת בצעדי ריקוד; פניהם שזופים, שערם חום־אדמדם והם אינם מביטים זה בזה אלא מרוכזים בתנועותיהם. הבחורה לבושה שמלה לבנה פשוטה, שקפליה העוטפים את גופה ברפיון, מתבדרים ברוח ואיתם נע הסרט על מותנהּ, והבחור לובש בגדי עבודה כחולים. רועה הצאן הלובש בגדי עבודה כחולים, נשען על מטהו ומביט אל עבר האופק, לידו עומדת כבשה המלחכת עשב ומסביבו צומחים צמחים. כל הדמויות ביצירה הן יחפות, וניכר שהן שקועות במלאכתן; איש מהם אינו מביט ישירות אל הצופה. הדמויות הנשיות שלגופן שמלה עם קפלים המתנופפים ברוח מהדהדות פסלים קלאסיים, כמו למשל הפסל ההלניסטי ניקאה מסמורתקיה (המוצג היום בלובר בפריז) העומדת מכונפת מול הרוח, שמלתה הדקה מתלפפת סביב גופה ותופחת ברוח סביבה.

בשנות השמונים במהלך שיפוץ מבנה חדר האוכל נהרסו חלק מהציורים. חבר הקיבוץ לשעבר מתי להט דרש להפסיק את הריסת הקיר וניסה להציל את הציורים שכה אהב בילדותו. לדבריו: "פניתי  גם למחלקת הרסטורציה במוזאון ישראל. מאחר שהזמן שהוקצב לכך ע"י הקיבוץ היה קצר מאוד, נאלצתי לבצע את העבודה בעצמי ללא כל הכשרה מוקדמת. 'המצאתי' שיטה פרימיטיבית ותוך מספר ימים הסרתי את הציורים שנותרו. שיטחתי אותם בסלון ביתי עם הפנים לרצפה ויצקתי על גבם בטון מחוזק ברשת ברזל כך שנוצרו לוחות בטון בעובי כ־5 ס"מ שניתנים לניוד, תלייה וכו'". כיום מקטעי היצירות ששרדו מאוחסנים בקיבוץ עין המפרץ.

על אופי היצירה ומשמעותה אפשר ללמוד מדבריו של גדעון עפרת במאמר "העשור הראשון – ההגמוניה והריבוי", שעסק בהשפעה של השואה ומלחמת השחרור על האמנות. לדידו, האמנים בעשור הראשון למדינה רצו ליצור תרבות עצמאית שתקשור בין הממלכתיות הטרייה לבין הממלכתיות וההירואיות של ממלכת ישראל בימי התנ"ך. דוד בן־גוריון נמשל ביצירות רבות לרועה שאוסף את הכבשים במרעה – הלא הם העולים הרבים שהגיעו ארצה בראשית המדינה. לשם כך גם שיבצו האמנים לא פעם פסוקי מקרא ביצירותיהם. האמנים התאחדו באותו עשור בעיצוב אוטופיות פסטורליות של חיי שלווה השונים בהרבה ממוראות וחורבן העשורים הקודמים. הכמיהה לשוב ולהתחבר לימי קדם הביאה לניסוח טקסים וחגים ישראליים פסאודו־עממיים כמו חג הביכורים או ט"ו בשבט. מסכתות תנ"כיות הוצגו בקיבוצים בלבוש תנ"כי ארכאי. אמני הקיבוצים כמו ווייל חיפשו שפה פולקלורית, ולכן כלל ווייל בציוריו ריקודי עם, ביכורים, מחללים או רועי צאן. "מגמה זו שילבה ארכאולוגיזם מקומי עם אורנמנטיקה ועם מיזנסצנה טקסית. נעורים עבריים אידאליים, שמחים ואופטימים … בעודם מבטאים אמונה תמימה בשלום ובשלווה של חברה בראשית צעדיה הממלכתיים".

 

שרגא ווייל (1918–2009) נולד בניטרה שבסלובקיה, התחנך בתנועת השומר הצעיר, ועד מלחמת העולם השנייה למד באקדמיה לאמנות בפראג. בשל המלחמה נדד לבודפשט בהונגריה ועסק שם במסגרת המחתרת ההונגרית בזיוף תעודות, נתפס ונכלא עם אשתו שרה בכלא ההונגרי. בדרכם ארצה נעצרו בני הזוג ווייל בקפריסין וב־1947 הגיעו לארץ והצטרפו לקיבוץ העוגן. ב־1953 למד אומנות ב"בוזאר" בפריז. שרגא ווייל התגורר בקיבוץ כל חייו ויצר בכל מיני טכניקות; בציור, ברישום ובאיור, בגרפיקה ובהדפס, בעיצוב ובפיסול, ויצירתו נעה בין הראליזם הפיגורטיבי למופשט הסימבולי. יצירותיו המגוונות משולבות במרחב הציבורי בקיבוצו ובמקומות אחרים בארץ ובעולם.

 

שמואל כץ (1926–2010) נולד בווינה בירת אוסטריה ובמלחמת העולם השנייה היגר לבודפשט שבהונגריה. עלה ארצה בעלייה הבלתי־לגאלית וגורש לקפריסין. בסתיו 1947 הגיע לארץ והיה ממייסדי קיבוץ געתון. בשנת 1953 נסע להשתלמות באומנות בפריז. שמואל כץ היה אמן רב־תחומי: צייר וקריקטוריסט, מאייר, גרפיקאי ופסל. יצירותיו הרבות משולבות במרחב הציבורי בקיבוצו ובמקומות אחרים בארץ, לפי יובל דניאלי, "על משמר האומנות: מבית התנועה אל גבעת חביבה", עמ' 20.

 

מצב השתמרות היצירה: כרגע נותרו חמש דמויות מתוך התשע, והן ברובן במצב די תקין, אך דורשות ניקוי.

מידע נוסף על היצירה
סגור