היהודי הנודד

מלוינה פולק שהיא אמנית רב־תחומית, מעצבת אוטודידקטית, יוצרת דימויים סוראליסטיים המחברים בין גוף אדם לראש שהוא בעצם צמח וליתר דיוק היהודי הנודד. ביצורי כלאיים אלה מבקשת האמנית להעביר מסר של חיבור בין אדם לטבע מצד אחד ומצד אחר ליצור זהות שהיא אינה אינדיווידואלית פרסונלית אלא גנרית במידה מסוימת, אבל מוגבלת בכל זאת בשל השיוך לצמח הספציפי הזה. הסוראליזם ביצירה מועצם בחיבור הנוסף שהיא יוצרת, ובו לאדם יש דג כחיית מחמד הקשור ברצועה כמו של כלב מבוית. כך היא מעצימה את המתח שבקשר בין האדם לטבע, מי בעצם שולט על מי: האדם אומנם מחזיק דג ברצועה, אבל בו־בזמן ראשו הוחלף בצמח?

על הקיר שצורתו מתעגלת מהכביש הסואן אל תוך המעבר המקורה מתחת לגשר האוטובוסים של התחנה המרכזית החדשה, יש דימויים נוספים של "היהודי הנודד": אימא המרימה את בתה ביד אחת ובשנייה אוחזת בידו של בנהּ האוחז גם הוא דג ברצועה. הבחירה בצמח "היהודי הנודד" קשורה לעובדה שמלוינה היא עולה חדשה שמתגוררת בדרום תל אביב, שם מתגוררים מהגרים מארצות שונות. בציור יש תנועה מתמדת, הדמויות הולכות, נוסעות באופניים, אלמנט שמתקשר לדימוי הנדידה במשמעות ההיסטורית של היהודי הנודד שעובר ממקום למקום ללא הרף וללא הפסקה.