"מי שמטפס לגובה נחלץ מן ההמון הסוחף, המערבל בתוכו כל זהות. הודות להתרוממות זו אנו יכולים לקרוא את העולם, אנו יכולים להיות עין השמש, מבטו של האל. התלהבותו של דחף בוחן וגנוסטי. להיות אך ורק נקודה זו הצופה למרחוק, זו בדיית הידע, הבדייה היוצרת קוראים, הופכת את מורכבות העיר לקריאות ומקפיאה את ניידותה העמומה לכדי טקסט שקוף. האם המארג רחב־הממדים הנמצא בטווח הראייה שלנו הינו משהו השונה מייצוג, מתופעה אופטית מלאכותית? העיר הפנורמית היא אחיזת עיניים תיאורטית", מישל דה סרטו, "המצאת היומיום" 1980

תבליט הבטון הזה הוא תלוי־מקום, והוא מספר את סיפור "שביל החמורים" – שם הוא מוצב. בשנים 1950–1970 שלחו תושבי האזור מכתבים רבים לעיריית חיפה ובהם התלוננו על המפגעים השונים בשביל וביקשו לטפל בזאת. בתקופה זו שימשו המדרגות לא רק למעבר אלא לכל מיני התרחשויות אניגמטיות. העבודה מתארת את נקודת המבט על המקום של התושבים ואת זו של האמנית, תושבת העיר התחתית. האמנית מביטה על הנוף החיפאי של העיר העתיקה מלמטה למעלה ובו־זמנית מלמעלה כלפי מטה, במורד המדרגות היורדות מהכרמל הפסטורלי, המדרגות אשר משקיפות אל הנוף החיפאי המוכר, הקו הירוק שמתחיל בטבע העירוני המבצבץ מבין הבתים עד הנמל והים שבאופק.

האמנית (1987) חיה ועובדת בחיפה, ועוסקת בבניית מודלים, צילום אובייקטים, רישום ומיצבים תלויי חלל. היא עובדת עם חומרי בניין; עץ, בטון, חול, גבס, בטכניקות שונות של יציקה, ולצד זה עובדת עם אור ועם טכניקות של צילום. עבודותיה נוגעות בדימויי נוף וייצוגים ויזואליים מקומיים, במִבניות ארכיטקטונית ובהפשטה צורנית וסימבולית של נופים אורבניים על ידי פיסול וצילום, ובתהליכים של הקניית ערך ולגיטימציה לאובייקטים היסטוריים.

שירן יצהרי היא בוגרת תואר ראשון בפקולטה לאמנויות המדרשה בבית ברל (2016) ובוגרת התואר השני באמנויות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (2020). העבודות שלה הוצגו במוזאונים וגלריות בארץ ובעולם, והיא אף השתתפה ברזידנסי סתיו של תכנית ארטפורט, לפי קטלוג התערוכה.