מספר יצירה: #4763
בר־ששת רוני
2023
היסטורי, הנצחה, שואה
החותרים
בית צבי בן־יעקב, בניין הספרייה והארכיון
קיבוץ החותרים
2.8X1 מטר
אלומיניום, צבע, קרמיקה
הדפסה, ציור
ציבורי
חוץ
כן
הצנחנים
לוח הנצחה לצנחן צבי בן־יעקב שנקבע על הקיר החיצוני של הארכיון במבנה ע"ש צבי בן יעקוב.
הציור הודפס על שלושה לוחות אלומיניום ומסביבו מסגרת של אריחים צבעוניים.
צבי בן־יעקב (1922–1945/1944) היה מצנחני היישוב שנרצח בידי הנאצים במחנה הריכוז מאוטהאוזן. הוא נולד בשם Jindrich Grunhut בבְרטִיסְלאבה שבסלובקיה. עד גיל 14 למד בישיבה, אבל משהורע מצבה הכלכלי של משפחתו, החל לעבוד במפעל טקסטיל. באותן שנים הצטרף לתנועת הנוער הציונית בית"ר, ובהשפעתו של שליח מארץ ישראל, עבר לבלאו וייס ופעל שם כמדריך. ב־1939 עלה לארץ והצטרף לחברת הנוער באשדות יעקב. בקיץ 1941, לפני גמר ההכשרה התגייס לפלמ"ח והצטרף לפלי"ם. במהלך שירותו בפלמ"ח השתתף בייסוד קיבוץ החותרים ועבד שם בדיג. ב־1943 התחנתן עם חברת מיכל לבית גרינבאום. במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב לצנוח מאחורי קווי האויב ועבר קורס צניחה בריטי בשדה התעופה ברמת דוד ואימונים נוספים במצרים. ב־15 בספטמבר 1944הוצנח עם חיים חרמש ורפאל רייס על ידי הבריטים במסגרת "מבצע אמסטרדם" כדי שיצטרפו אל הפרטיזנים במהלך המרד הסלובקי. הם הוצנחו בטעות בשטח גרמני, כ־50 ק"מ מן הנקודה הייעודה, ורק אחרי כיומיים חברו זה לזה וצעדו שישה ימים אל השטח שבשליטת הפרטיזנים. הם הצטרפו אל חביבה רייק בבאנסקה ביסטריצה ופעלו בין יהודי העיר. בסוף אוקטובר 1944 נכבשה העיר מחדש על ידי הצבא הגרמני במהלך נסיגתו מן החזית המזרחית, והצנחנים מארץ ישראל נמלטו אל הרי הטטרה עם קבוצה של כ־45 פרטיזנים יהודים בהנהגת שאניו וולנר ואגון רוט, מנהיגי השומר הצעיר בסלובקיה. בהרים לחמו תקופה קצרה עד שנתפסו בידי לוחמי וואפן אס אס אוקראיניים בשירות הנאצים. בניגוד לרפי רייס וחביבה רייק שנתפסו איתו, התחזה בן־יעקב בשבי הגרמנים לקצין אנגלי, ולכן לא הוצא להורג מייד. לא ידוע בדיוק מתי הוצא להורג; כנראה הובא בסוף דצמבר 1944 למחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה, והוצא שם להורג עם קצינים שבויים בריטיים. זמן קצר אחרי נפילתו בשבי נולדה בתו אדווה, הבת הראשונה של קיבוץ החותרים.
מהכלא הנאצי בסלובקיה, הצליח צבי להבריח מכתב אחרון לרעייתו מיכל ובו כתב בין השאר: "מ' יקרה! בשעת הכתיבה גורלי עוד לוט בערפל. אם לא יגלו את יהדותי, יהיה הכול בסדר; אזיי אבוא לאיזה מחנה ריכוז ולאחר זמן לא ארוך אחזור אליכם הביתה. אך אם לא כן יהיה הדבר, אז גם גורלי חתום. אין אני ירא מפני המוות. את החשבון איתו עשיתי לפני זמן ארוך, עוד לפני שיצאתי לתפקיד. אם הוטל עליי למות, בשקט אלך למוות; אין אני אלא אח לאלפים אשר קדמו לי. אני יודע שלא קל יהיה לך הדבר, אך הזמן הוא רופא טוב. מ', אין אני יודע אם יש לנו בן או בת. על כול פנים, אני יודע שהוא נמצא בידיים טובות ונאמנות. רצוני, שלא תתאבלי זמן רב… ועוד רצון אחד לי: אנא, אל יעשו ממני גיבור לאומי, כי לא גבורה הייתה זאת. רק כאן ראיתי עד כמה חלשים אנחנו מכדי להיקרא גיבורים. לא גבורה הייתה זאת. כל אחד היה הולך, לו הוטל עליו, וגם אני הלכתי, לפי צו השעה. גם רפי וחביבה שותפים לדעתי זאת, לרצוני זה. בזה אני רוצה להיפרד מכם כחברכם, כבעלך וכאבא לילדנו הבלתי נודע לי. תמונתך תלווה אותי עד נשימתי האחרונה. דרישת שלום לבבית לכל החברים והקרובים… אני תקווה שתהיו קיבוץ ימי, קיבוץ דייגים גדול וגדל. ובזה אני נפרד גם ממולדתי היקרה לי, שאליה אני קשור בכל הנימים, חברך ואבי ילדך, צבי", לפי ויקיפדיה.
