חדר הזיכרון

בית הבנים במרכז הקיבוץ ובו מרכז תרבות וחדר זיכרון לנופלים. על קיר בבית נכתב: "נזכור את רעינו שנפלו בקרב ותפילת השלום בפיהם. בנפלם ביקשו הם על נפשנו שתהא ראויה לזכרם". חזית הבית בנויה כחומה ולצידה מגדל בגובה כ־18 מטר, זכר לימיו הראשונים של היישוב. על המגדל תבליטים משני צידיו, למלוא גובהו. התבליטים המופשטים מתחילים כשורשים בחלקו התחתון של הקיר וצומחים עד לחלק העליון, בדמות יונה הנוסקת לשמים וכנפיה מחולקות לשבעה חלקים, כחנוכייה שבקניה אש התמיד. בעיצוב המגדל שולבו הדברים הבאים: "מתוך שורשים שבאדמה וחזון הדורות חזרנו למולדת, ובמעש היצירה הקמנו בה בית בל ימוט לדורי דורות. יצרנו יש מאין ומדינה לתפארת. בנינו בני הדור השני חרפו נפשם במלחמות לקדש חזון דורות זה, ולהם הצבנו פה יד ושם". בצל עצים לפני בית הבנים הוצבה אנדרטה לנופלים: פסל העשוי שמונה צינורות מתכת, מעין גזעי עצים חלולים שבהם חורים וקרעים והם עומדים זה לצד זה ויוצרים צורה של שיח נפתח. מבסיס הפסל גם יוצאים לכיוונים שונים צינורות צרים וארוכים, והצורה הכללית היא של צמיחה שנקטעה לעד, מתוך אתר "יזכור"

את החדר עיצב האמן משה סעידי ואת החנוכיות – מיירים ברעם.

משה סעידי נולד בעיר המדאן באיראן, בן שמיני למשפחה משכילה בת שנים עשר ילדים. בילדותו נחשף למלאכת הבנייה והתנסה בה, וזו השפיעה על המשך דרכו בעולם היצירה. בה־בעת החל  לצייר, לפסל ועסק בקליגרפיה. בגיל 13 עלה לישראל במסגרת תנועת החלוץ ונקלט בקיבוץ כפר מנחם. במשך השנים למד אמנות בכל מיני מוסדות; מכון אבני (1958), המדרשה לאמנות בתל אביב־יפו (1960), בית הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון (1961) ובחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב (1990). מסוף שנות החמישים החל לעסוק בציור ובפיסול בחומרים שונים, ובהמשך התמקד בפיסול בקרמיקה. ב־1960 זכה במלגת קרן שרת ונסע לאנגליה ללמוד אמנות, ושש שנים אחר כך ב־1966 זכה במלגה נוספת ושב לאנגליה ללמוד אצל הפסל הנרי מור. עם שובו ארצה החל ליצור קירות קרמיקה במבני ציבור ברחבי הארץ – בסך הכול עיצב כ־140 קירות. אחדים יצר בשיתוף אמנים אחרים, ובהם שרגא ווייל, שמוליק כץ, משה שק, משה קסטל, נורה ונעמי וציונה שמשי. שילוב אמנותו באדריכלות הביאוהו לשתף פעולה עם אדריכלים רבים, ובהם אדריכלי המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר: שמואל מסטצ'קין, מנחם באר וחיליק ערד. בקירותיו נתן ביטוי לערכי העבודה והקשר אל הקרקע וגאולת הארץ, אך שילב גם את ערכי היהדות – אם באמצעות סמלים מסורתיים כמו מנורה, מגן דוד ותשמישי קדושה ואם באמצעות ייצוג טיפולוגי לכתב העברי לדורותיו. ביצירותיו אף שיבץ מדי פעם בפעם פסוקים מן המקורות. עם הקמת מפעל קרמיקה כפר מנחם בקיבוצו עיצב את סדרת המוצרים הראשונה שלו. אחר כך ייסד את המחלקה לקרמיקה ארכיטקטונית, שפעלה בו במשך 40 שנה עד לסגירתו בראשית שנות האלפיים. במשך השנים הציג סעידי עשרות תערוכות מעבודותיו ואצר תערוכות לאמנים אחרים. ב־1991 ייסד את גלריה מגדל בתל אביב־יפו והיה עד שנת 2021 האוצר שלה, לפי מיכאל יעקובסון.

מיירים ברעם (1911–2003) נולד בגרודנה והיה לחבר בשומר הצעיר. משעלה לארץ היה ממייסדי כפר מנחם ב־1932. עבד בקיבוץ במסגרייה ובמוסך ואף היה פעיל בתחום התרבות. כשנפל בנו גברי (גבריאל) ברעם החל מיירים ליצור חנוכיות, העשויות ממתכות שאינן מתכלות: נחושת, ברונזה והקדיש אותן לזכר בנו. הטכניקה שבה עבד הייתה ללא יציקה וללא תבנית.

סרט על החנוכיות של גבריאל ברעם.