מספר יצירה: #3723
פייגין דב
1949
דמויות, הנצחה
רחובות
הבנים 10
עיריית רחובות
4X12 מטר
אבן
תבליט
ציבורי
חוץ
כן
כך הלכו גיבורים
את האנדרטה לזכר הנופלים במלחמת העצמאות (4X12 מטר) בגן המגינים, עיצבו האדריכלים אליהו גבירצמן וי' ניסן ונקבע עליה תבליט של הפסל דב פייגין. האנדרטה מורכבת מקיר משופע המהווה מסגרת למעין במה צרה. בצידה השמאלי במישור הקדמי הוצב סלע טבעי גדול כהה על גבי כן ומתחתיו חקוקה הכתובת "כך הלכו גיבורים". מאחורי הכן קיר משופע עשוי אבנים מסותתות שעליו תבליט של שתי דמויות גבריות. אחת הדמויות מחזיקה בחיקה את הגבר השני, המת. פניה של הדמות בפרופיל פונים אל עבר המרחב. על אף האופי הפיגורטיבי של התבליט ניכר כי פייגין עסק בסגנון של הדמויות ושל תווי פניהן. הדבר בולט בנטייה לעיוות פרטי האנטומיה לטובת הדגשה אמנותית ויצירת הבעתיות, לפי וויקיפדיה.
"רק חלק מאנדרטת רחובות לזכר חללי העצמאות, ניתן כאן. וזאת מטעם פשוט: זהו החלק היפה, רווי הרחשים והרעיונות שהפסל התאמץ לממשם באבן: שני חברים לקרב; האחד פצוע, ראשו המעולף שמוט על חזהו, בקו מאוזן; השני – ראשו זקוף מבטו תקוע לפניו, דיוקנו מביע החלטיות, כאומר: חברי נפגע, אך אני אמשיך. תשוקת הסיגנון הוליכה את פייגין עד לדיפורמציה: היד הגדולה, עליה נשען הצעיר הפצוע וירכו עוצבו בהפרזה. אך מכח הריתמוס הקונטראסטי שבשתי הדמויות, ששובצו בצורה נאותה בתחומי הריבוע, משום פשטות העיצוב של התבליט כולו, מתקבלת יצירה קצובה, מובנה בסמליותה, דובבת בנוי צורותיה. […] פייגין אינו מקפיד על אמירת הכל עד גמירא. די לו לרמוז ולהכליל כאחד. הוא וירטואוז ההכללה בחינת תמצית. וכל המוסיף עליה – אינו אלא גורע. אפשר שחולשתן היחידה של יצירות פייגין היא דבקותן בתבליט והסתפקותו של הפסל לפעול על הצופה בעיקר משלושה צדדים, שעה שפיסול נכסף לארבעה צדדים לפחות, שאך הם משלימים את פלאסטיותו רבת־האנפין של הפסל. הטובות שביצירותיו של פייגין נראות לעתים כתבליטים־גבוהים מצויינים, שבהם קשורות הדמויות בגבן אל הקיר. רק בפורטרטים שלו הוא משוחרר מהגבלה זו, ואכן ה'ראשים' שלו הם יותר מ'פורטרטים', הם קומפוזיציות, שבפשטותן הססגונית טמונה עצמה מיוחדת. אך לעומת חסרון אחד יש לו לפייגין שפע מעלות: יצירותיו הן אצילות, שלוות, מעובדות כדבעי, מדברו אל לב הצופים בלשון הצורות יותר מאשר בשפת הסימבוליקה", מתוך "אמנות הפיסול בישראל", חיים גמזו.
