פרויקט הספרייה

ציור הקיר שיצרה תמר גטר לתערוכת "ארט פוקוס" (אוצרת טלי תמיר). ב־2021 שופץ מבנה הספרייה ובעקבות זאת עבר הציור שיפוץ.

עוד על היצירה.

טלי תמיר: "[…] 'ארטפוקוס', שהופק על ידי קרן ירושלים, היה מיזם אמנות כלל ארצי שנועד לחשוף את האמנות הישראלית בפני קבוצות של אוצרים בין־לאומיים ומנהלי מוזאונים, שהוזמנו לארץ במיוחד. הבאת האוצרים הללו לגבעת חביבה, וחשיפתם למקום ולמשמעותו ההיסטורית, היה חיזיון לא שגרתי ומרגש, לצד קבוצות רבות של אנשי אמנות ומבקרים ישראליים. כאוצרת של גלריה הקיבוץ בתל אביב־יפו החל מאותה שנה, הייתה הבחירה שלי לאצור תערוכה בבנייני הקמפוס החינוכי בגבעת חביבה בחירה רעיונית ועקרונית שנועדה לבחון את מצבה של האידיאולוגיה, או את שרידיה ועקבותיה, במרחב הקיבוצי והישראלי. התכנסנו שם לא רק אוצרים ואמנים, אלא גם אנשי רוח מהקיבוץ ומהאקדמיה, משוררים פלסטינאים, פוליטיקאים ואזרחים רבים שהדהדו – בדיונים ובשיחות – את ייעודה של 'הגבעה' כסמינר אידאולוגי של תנועת השומר הצעיר. לפרויקט הוזמנו אמנים רבים, ביניהם תמר גטר – אמנית בכירה ועטורת פרסים, שהחלה לפעול בשנות השבעים וחשיבותה כיוצרת מרכזית, כבר  בשנות התשעים, לא הייתה מוטלת בספק. מאז, גטר פיתחה קריירה בין־לאומית, הציגה במוזאונים מרכזיים בעולם, ולאחרונה גם תערוכת יחיד במשכן האמנות בעין חרוד, באוצרותו של יניב שפירא, שזכתה לשבחים רבים. […]

חשיבותו של הציור קשורה גם לתכנים ולדימויים המופיעים בו, המתכתבים עם כמה קווים מרכזיים בתרבות ובמחשבה של תנועת 'השומר הצעיר':

1. תרבות הנעורים – תמר גטר בחרה בדיוקנאות של נערים לפני גיוס, הלקוחים מאלבומים של תנועות נוער ומאלבומים אישיים: תנוחות פרודיות של 'הצדעה', ג'סטות קרקסיות וליצניות – מעשי הווי של טירונים, ההופכים פחדים וחרדות לגרוטסקות משעשעות. בניגוד לנערים ונערות האוטופיים, חדורי האמונה, שהופיעו בפרסומי התנועה הסוציאליסטית, גטר מעלה את ההיבט המתגרה והפרודי של הנעורים, מול כובד האידאולוגיה של המבנה המבוצר והמטען הסימבולי של הספרים […].
2. מסורת ציורי הקיר הציבוריים – גבעת חביבה מכילה בתוכה עקבות למסורת הסוציאליסטית של ציורי קיר ציבוריים – שני ציורים של יוחנן סימון משנות הארבעים, המתנוססים על קירות אחד הבניינים, אחד מהם נחשף לאחרונה על ידי יובל דניאלי והשני עדיין נסתר וממתין לחשיפתו ולשימורו. סימון, מי שהיה הצייר המרכזי של תנועת השומר הצעיר, וראה עצמו כתלמיד של צייר הקיר המיתולוגי, דייגו ריברה המקסיקאי, קידם בארץ את החזון של ציורי קיר כאמנות הנגישה לציבור כולו, שאינה נסתרת ב'סלונים' בורגניים, לעיניהם של יחידי הסגולה והממון. חזון מסעיר זה, התממש רק בחלקו, וכיום משרד התרבות הקים מחלקה מיוחדת לשחזור ושיקום ציורי הקיר בישראל, על מנת לשמר את המורשת הנכחדת, הזקוקה לטיפול ולתחזוקה. לפיכך, יש לראות בציור הקיר של גטר בבנין הספריה תוספת נדירה במדיום הזה בשפה עכשווית, וחולייה נוספת במסורת ששורשיה במרחב התרבותי של השמאל הישראלי ההיסטורי. גבעת חביבה, כמי שלקחה על עצמה לשמר את ערכי השומר הצעיר, יכולה לראות בשימור הציור הזה, כמו גם בשימור הציורים של סימון – פרק חשוב בשימור התרבות והאמנות של המגמות הסוציאליסטיות בארץ.
3. אוטופיה – לצד ראשי הנערים הצפים במרחב הכחול, ציירה גטר גגות של בניינים מודרניסטיים בסגנון הארכיטקטורה האוטופיסטית של אדריכלי הקיבוץ, כמו שמואל מסטצ'קין, אדריכל בניין הספרייה ויעקב (קובה) פינקרפלד, שתכנן את בית הדפוס של מרחביה. בניינים אלה, שמופיעים בציור בפרספקטיבה-עלית, שורטטו בקווים ישרים ולבנים, מייצגים אייקון של אמונה רציונלית בעתיד ובקדמה, שאפיינה (בעבר) את המהפכה הציונית ואת ההתיישבות הקיבוצית. מתוך העניין שלה בהדהוד המודרניזם האדריכלי האוטופי, שהעסיק אותה כבר בעבודתה המוקדמת, רואה גטר בגגות הבניינים את המקום האחרון (וגם הראשון) ממנו אפשר להשקיף אל העתיד, ואל העבר.
4. זיקה ערכית ורגשית – תמר גטר, בת למשפחה מרקע סוציאליסטי, ילידת גבעתיים של תנועת העבודה ההיסטורית, המתגוררת בה עד היום, נענתה להזמנה לפרויקט בגבעת חביבה מתוך זיקה עמוקה למקום ולערכים הסימבוליים שהוא מייצג, ומתוך חרדה אמתית שלה – של כולנו – למרחק שנוצר מהחזון המקורי. "הבחירה שלי ושל טלי תמיר למקם את הציור בתוך צינור האור/אוויר של הספרייה המיוחדת הזו הייתה בחירה הכי סימבולית ואמוציונלית שאפשר להעלות על הדעת. כמובן מסטצ'קין עצמו היה הראשון לדמיין ולשאוף לציר כזה בלב הפרויקט הנפלא שלו" – דברי תמר גטר. ואכן, ציור הקיר הכחול של גטר מדגיש את הרעיון והמחשבה של החלל המרכזי הנפתח אל הקומות העליונות וחוצה אותן, בלב המדומיין והנעדר של הספרייה האידאולוגית שהייתה".

יצירות אמנות בגבעת חביבה.