מהווי החיים

אלעזר הלבני (לוזר) (1901–1984) נולד בעיירה טורקה שבגליציה למשפחה חסידית. במלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו לפראג ובסיומה שבה לטורקה. כשנוסדה בגליציה תנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף אליה הלבני, ובעקבות מדריכו אבא שנלר (חושי) עלה ארצה בקבוצה הראשונה של חניכי התנועה בטורקה והצטרף לגדוד העבודה. בתקופה זו התוודע לשבטי הבדואים ולאורחותיהם, אשר השפיעו השפעה ניכרת על יצירתו.

בעת עבודתו בהנחת צינור ליד קיבוץ גבע נפגע מנתז סלע, איבד את עינו וידיו התרסקו. הוא אושפז וכשהחלים הצטרף לחבריו שהקימו את קיבוץ בית אלפא. שם עבד בעבודות שונות. באותה תקופה החל לצייר קריקטורות מחיי הקיבוץ ונהג לפרסמן בעיתון הקיר "ברחש". כמו כן היה מכין את קישוטי החגים ואת התפאורות להצגות שהעלו בקיבוץ. חבורת החלוצים בבית אלפא ראתה את עצמה כחלק מהגשמת הציונות המתחדשת, וחגי ישראל שימשו לה כר נרחב ליצירה בשירה, במחול ובאמנות הפלסטית. חבריו לקבוצה: מתתיהו שלם (ויינר) ולאה ברגשטיין יצרו טקסי חג הכוללים טקסטים ממקורות ישראל, נעימות מקוריות, מחולות ותלבושות כפריות. הכול על בסיס יצירה עצמית בביצועם של חברי הקבוצה. הלבני הוסיף לטקסים את הפן העיטורי.

בפילוג שהתחולל בקיבוץ ב־1940 נמנה עם קבוצת חברים של אנשי מפא"י שעברו לרמת יוחנן. ברמת יוחנן עבד בכרם והתפנה מדי פעם כדי להכין קישוטי החג. את ציוריו צייר בצבעי אדמה על פסי נייר אריזה שאסף והתאים לצרכיו. בין השאר, אייר וכתב בכתב ידו ארבע הגדות פסח (1941, 1942, 1943, 1946). במארס 1945 הוצגו עיטוריו בבית הבימה בתל אביב, והוא זכה אז לביקורות מצוינות; למשל, "אחד מאלה הסוללים את הדרך לאומנות יהודית" – כתב עליו שאול רסקין (ניו יורק 1947). ב־1946 בעזרת מדריכו מנוער אבא שנלר (חושי) אז ראש עיריית חיפה, נסע לסיור לאיטליה ושם נחשף ליצירות קיר שונות. את ההשפעה שלהן אפשר למצוא בעיטורי הקיר של הלבני בחדר האוכל. ב־1949 נסע לתקופה לפריז, ושם יצר קשר עם עוד אמנים ישראליים. מששב ארצה החל מסעו ביצירה בקרמיקה. הוא התנסה בכך במפעל "חרסה" בבאר שבע ואצל אמני צפת, ובהם חנה לוי, יצחק פרנקל ובמיוחד אצל בני הזוג אירן ועזריאל אברט.

משנבנה עבורו ברמת יוחנן "בית היוצר" – בית מלאכה לקרמיקה, החל ליצור כלים ולעטר אותם בציורים אומנותיים תוך שהוא משכלל את שליטתו בחומר ומתנסה ביצירת צבעים וגוונים. את הכלים יצק לתבניות, ובעזרת עיפרון וצבע צייר עליהם את נופי הארץ, דמויות מן המזרח, סצנות חקלאיות, בעלי חיים אופייניים לאזור ועוד. יצירותיו הרבות נמכרו בגלריות ובתי ממכר לאמנות ("בת שבע" בחיפה, "משכית" בתל אביב, גלריה לאופר בטבריה).

בשנת 1973, משנחנך אגף חדש בחדר האוכל, ביקשו ממנו החברים הצעירים ברמת יוחנן ליצור עיטור קיר מקרמיקה בסגנון עיטורי הקיר שיצר בשעתו מנייר לקראת החגים. הוא נענה לאתגר ושקד על ביצוע הקיר במשך שלוש שנים. ב־1976 כשנחנכה היצירה, הוא אמר: "המסגרת הסובבת את חדר האוכל יאה ליישוב כפרי. התמליל לקוח מדברי הנביא עמוס שגם הוא היה עובד אדמה ובמילים מועטות ופשוטות מיצה את עונות השנה שבחיי הכפר… המסגרת כולה היא כעין תהלוכה גדולה, כעין נהר הזורם בכיוון האחר והמסוים: ירושלים", לפי מירי פיינשטיין, "לוזר – סיפור חייו", אלעזר הלבני, עמ' 10–11.

עוד מידע על האמן.

עוד על היצירה, שלמה שבא, דבר 1982.