חוה יופה (1925–2002) נולדה בסן פרנסיסקו שבקליפורניה. סבהּ הגיע לארצות הברית בסביבות שנת 1830 מחבל אלזס לורן והשתקע בקליפורניה. אביה אלפרד ויילר היה עורך דין שייצג את שגרירות גרמניה בארצות הברית עד לשנות השלושים, ואז סירב להמשיך בכך. את לימודי התיכון עשתה בסן פרנסיסקו, ולימודי יהדות השלימה ב־Sunday school. בשנתה הראשונה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי למדה מתמטיקה, אך המשיכה בלימודי אנתרופולוגיה ואמנות. במקביל למדה ציור אצל צייר יפני. עם סיום הלימודים ב־1949 עבדה באגף הנוער במוזאון בסן פרנסיסקו. היא נישאה לדוד הדה, ועלתה עימו ארצה ב־1950. בתחילה עבדה במחלקת העתיקות בשרטוט ואיור, ולמדה שם קורס לשימור ושיפוץ פסיפסים וציורי קיר. בין חבריה לקורס היו האמנים דודו שנהב, נעמי הנריק ודוד פלומבו. לאחר כשנה נסעה לרוונה באיטליה (1955–1956) ולמדה את אמנות הפסיפס ב־Academia de Bella Art . כשסיימה את לימודיה שבה ארצה, התגרשה מבעלהּ, השתקעה בירושלים והחלה ליצור פסיפסים בהזמנות פרטיות, אך לפרנסתה עבדה בעוד מלאכות. בשנת 1958 נישאה חוה בשנית לשמעון יופה, יליד דרום אפריקה שעלה לישראל ב־1952 ועבד כפקיד באוניברסיטה העברית. חוה לימדה את שמעון את מלאכת השימור והוא סייע בידה ואף יצר פסיפסים בעצמו. הם התגוררו ברחוב הנביאים 27 בירושלים, ונולדו להם שני ילדים: עדי ואורון. בשנת 1961 בקירוב קיבלה חוה את עבודתה הגדולה הראשונה: פסיפס קיר בגבעת רם.

שמעון סיפר על העבודה: "שברנו לה את האבנים. זה לא מה בכך להכין קופסאות שלמות של אבנים וקוביות, בנות סנטימטר אחד בדיוק. אני הייתי מערבב לה את הבטון. לפעמים גם עשיתי את החלקים הפשוטים". ב־1968 החלה חוה ליצור פסיפסים בהזמנת הפטריארכיה הארמנית לעיטור קירות במתחמם בכנסיית הקבר בירושלים. המלאכה שנעשתה בהכוונתו של הבישוף גיאורג קאפיקיאן ארכה כעשרים שנה. לימים עברה לעבוד במוזאון רוקפלר בשימור ושחזור פסיפסים עתיקים, ועסקה בכך כעשר שנים. עוד עבדה באגף העתיקות והמוזאונים, ובשנות השמונים התמנתה למנהלת תחום השימור באגף העתיקות. היא עברה הכשרה בשימור פסיפסים מטעם אונסק"ו, ובשנים 2000–2001 עבדו בני הזוג יופה בהרודיון. הוציאו מן האתר את הפסיפסים, שימרו אותם והשיבו אותם למקומם. עבודות שימור ויצירות של חוה יופה מוצגות גם בנמל התעופה בן גוריון, במשכן הנשיא בירושלים ובבתים פרטיים, לפי האתר "ישראל נגלית לעין".