​גוף האישה נמצא במרכז עבודתה של רותי. הוא מופיע בצורות ובמראות שונים; במסווה של ליצן, מלאך, ילדה, אלילה מיתולוגית או דמות היסטורית. הנשים המצוירות חלקן אף שייכות למעגלי משפחתה וחלקן אנונימיות. יש בעבודותיה שפע של אלמנטים שלא תמיד מתחברים בצורה סדורה, הן נראות כ"לא מושלמות" ומותירות לצופה מרחב של פרשנות.

​על המשאית, בחרה רותי לצייר שתי סצנות העוסקות בהקפאת רגע טראומתי: F.F.F – fight freeze, שלוש תגובות לטראומה, וזאת מתוך מחשבה על ציור בתנועה (בנסיעה) כמהלך של ״תיקון״ ויציאה מרגע ההקפאה. על דופן אחת: עץ (דפנה) שרוף ממנו מציץ ראש, זרוע אחת שלו מכסה דמות אישה–נערה חושנית ופרח אדום לראשה מתבוננת על צמד נשים נוספות. לדברי האמנית: "דפנה שלי ירדה מהעץ (ביחס לדפנה שציירתי בעבר) בהכפלה ובשילוש (קדוש) והיא שוחררה מעול המין הגברי כולל אביה". על הדופן השנייה: ארבע אימהות ושארית: "ארבע האימהות שלי עברו שינוי אף הן. הסמלים הנלווים אליהן; ארנב לוחש סוד, לב כבד, מצנפת וכנפי מלאך, מספרים סוד. Soft skin Angel מופיע על המלאכית שלי, שהרי אין למלאך עור. פנים שונות לאותה דמות חסרה, היא השארית, ראשו הערוף של הולופרנס אותו אוחזת בידה יהודית המקראית, אשר מנעה את חורבן ירושלים בעורפה את ראשו שר הצבא האשורי הולופרנס, היא גם מהווה סמל להעצמה נשית ויהודית הוא גם שמה של אימי הפרטית והראשונה". תנועת המשאית מוציאה את הגיבורות של האמנית מהקפאת הרגע הטראומתי ויוצרת מחול משותף. העבודה נעשתה בצבעי קירות וספריי באופן ישיר על המשאית ללא סקיצות וללא הכנה מראש, לפי אתר המיזם "אמנות בדרכים".

​