החמישה

בית צילה נבנה ב־1947 לזכר חברת הקיבוץ צילה כהן־רוטבליט שנרצחה במארס 1945 בעת שליוותה טיול למצדה. את הבניין תכנן האדריכל אוריאל שילר ובנו אותו חברי הקיבוץ. בהנחת אבן הפינה נאמר, כדברי המייסדים: "ישמש כזכר לחברתנו, אשר במשך כל ימי היותה בארץ מסרה כל כוחותיה ומרצה לשיפור התרבות והחיים, הוא ישמש גם מקור השראה לכל אלה שיבואו לשכון בצילו."

בפברואר 2016 סיים צוות "סטודיו תכלת" את עבודות השימור של ציורי הקיר של שלדון שונברג מ־1953 בבית צילה בקיבוץ מעלה החמישה.

דוח עבודות השימור.

שלדון (שה) שונברג נולד באילינוי והיה בוגר בתי ספר לאמנות בארה"ב וברומא, וכן ב־1952 ערב בואו כמתנדב למעלה החמישה, השתלם בציורי קיר במקסיקו. הוא שהה בישראל לסירוגין בשנים 1950–1955 ועבודתו בישראל הנוגעת בעיקר בימי ראשית המדינה אינה מוכרת. שה עסק בהוראת אמנות ופעל בשדות יצירה ובטכניקות מגוונות. הוא נפטר בשנת 2012.

בשנת 1952 הגיע שונברג לקיבוץ מעלה החמישה, וחברי הקיבוץ זכרו כי התגלה כעובד לא מיומן ברפת ובעבודות השדה ולכן הציע לתרום את חלקו בציור קיר לבית התרבות של הקיבוץ – בית צילה. הציור משתרע על פני חלקם העליון של שלושה קירות במבואה. גובהו כ־2.5 מ' (באזור המדרגות הגובה משתנה) וצלעות ה־ח הינן (משמאל): 6 מ', 3.5 מ', 8 מ'. הציור מתאר את סיפור נפילתם של חמשת חברי ההכשרה שנרצחו בעת שעבדו בסלילת הכביש בהר הרוח הסמוך ב־1937. קיבוץ מעלה החמישה נקרא על שמם.

לציור שלושה חלקים: בקיר הצפוני הוא מגיע עד לקו המדרגות העולות לגלריה. במפלס התחתון הציור על גבי טיח במרקם גס שרועות גופות חמשת הנופלים במפלס המרכזי מפלס הגלריה מתוארים החמישה קמים ונושאים כלי עבודה ואחד מהם מגיש מכוש לצילה וקבוצה של ארבעה ילדים. הילדים עומדים כשאחד מהם האוחז בידו האחת את דגם הבניין פונה אל הנופלים וידו השנייה מושטת אל החלוץ לקבל ממנו את "נס" כלי העבודה. שני ילדים מישירים מבט קדימה אל הצופים, אחד מהם אוחז ספר בידו וילדה נוספת פונה אל הקיר המערבי המרכזי המתאר את עבודת השדה והנוי בקיבוץ. על כתפה היא נושאת רובה המבצבץ מאחורי גבה. במרכז שני חברי הקיבוץ: האחד חורש והשנייה עודרת. דמות זו מזוהה על ידי חברי המשק כחנה אלמנת אחד מהחמישה ורכזת הנוי של הקיבוץ. בקיר הדרומי מתוארים החמישה, והם מזוהים בשלושת הסצנות (המוות, הקימה והעבודה) בלבושם הקבוע, כשהם עוסקים בעבודת סלילת הכביש במהלכה נרצחו. הציור העובר בין ממדי זמן מבטא את המסר שהנופלים מעבירים את לפיד העבודה וההגנה לחיים, לילדים, לדור העתיד. היכרותו של שונברג עם הציור הנוצרי באה לידי ביטוי בתוכנית היצירה. הגשת הדגם נעשית כאן במהופך, שלא כמו בציור הנוצרי שבו התורם מגיש את מבנה הכנסייה לפטרונים, לקדושים המתים, כאן הנופלים מגישים בקורבנם את האפשרות לבניית חיי תרבות, חקלאות ויצירה בעתיד. הקריאה של הציור צריכה להיעשות מהמרכז לצדדים. במרכז הקיבוץ הנבנה ומשמאלו תיאור האירוע המכונן – נפילתם של החמישה בעת עבודתם. מימין החזון והמסר של ההנצחה.

בית התרבות שהיו בו חדר העיון והקולנוע, כמעט אינו בשימוש, למעט ארכיון הקיבוץ ששוכן בו. כשהבניין שופץ ב־2008 חוזקו היסודות וטופלו בו מספר חלקים, אבל המקום עדיין מוזנח ויש סכנה שהפתחים אינם אטומים דיים. הציור טופל בשנות ה־80 על ידי אברהם אופק וב־2008 – על ידי עדי לוי ופיטר מלץ. במהלך 2016 בעקבות המלצותיו של דוד ביגלאייזן, יועץ השימור לסקר אמנות הקיר, החלו עבודות איטום נוספות. העבודות שנעשו כוללות איטום הנזילה בגג הארכיון שממערב לפרסקו וטיפול במרזב וכן החלפה ותיקון של החלונות בקיר הצפוני. בחלונות המערביים קדחו חורים לשם ניקוז הגשם שחלחל דרכם לקירות וכן נעשתה עבודת ניקוז הכניסה הצפונית לבית צילה והתקנת תעלה למי הגשם. על החלון המערבי נתלה  וילון, כיוון שחדר משם אור רב לקומה וכן תוקנו הוויטרינות והותקנו בהן תאורה ומנעולים. העבודות הסתיימו והפרסקו נראה מצוין.

חברי קיבוץ אחדים פועלים ללא לאות להחייאת המקום ולהפיכתו למרכז תיירות ותרבות. בקיבוץ אתרים נוספים היוצרים מסלול טיול בעקבות סיפורו מיום הקמתו ב־1938.

בעקבות שימור היצירה נמצאו מסמכים בארכיון מעלה החמישה: