הקשת

על בניין מרכזת הטלפונים של בזק עשה סירקין פסיפס המתאר את הקשת בענן ובתחתיתה כתב: "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית ט, יג). יצירה זו מבטאת מסר של שלום לארץ השסועה אחרי מלחמת יום כיפור. האמן השווה בה את המציאות בארץ שלאחר המלחמה עם התחושה הפוסט־אפוקליפטית בעולם שלאחר המבול. הקשת היא מסר תנ"כי על־זמני של אמונה ותקווה: עתיד טוב יותר מצפה לנו בארצנו, תקווה לשלום בארץ.
הציור המונומנטלי מורכב מ־50,000 פיסות של קרמיקה־תזרות, והאמן עבד עליה במשך שנה שלמה תלוי בין שמים לארץ על פיגומי ענק.

כותבת האוצרת דינה גרוסמן בקטלוג "לב סירקין, את קשתי נתתי", גלריה טרומפלדור – מרכז לאמנויות, באר שבע, נובמבר 2018:

שמה של התערוכה, "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי", לקוח מספר בראשית ומבטא הן את מתנת האמנות של סירקין לישראל ולישראלים והן את דימוי הקשת שהייתה מקור השראה עבורו ומוטיב מרכזי ומשמעותי ביצירתו.

בהקדמה לספרו, סירקין מתאר בפשטות את הרגע שבו בחר בקשת, או שמא הקשת בחרה בו. הכול החל בחוויית ילדות, כשישב על ברכי אִמו וצפה לראשונה בקשת בשמים. חוויה זו העמיקה והתפתחה למשמעויות נוספות ביצירתו במהלך השנים. הקשת סימלה בעיניו תקווה, הבטחה לעתיד טוב יותר, חיבור בין שמים וארץ ובין האלוהי לארצי.

גדעון עפרת הציע תיאור קולע של הקשר ההדדי בין תרבות לאמנות בשיח הישראלי: ״אכן, על מנת להפוך אמנות לתרבות, יש להביט אל האמנות מבעד לתרבות. אלה המביטים באמנות מחוץ לתרבות המקומית, לעולם לא יהפכו את האמנות לתרבות ואפשר שיחטיאו את כוחה וייחודיותה. אלה המביטים כפול — מבפנים ומבחוץ — יסכימו עם כותב שורות אלה, שאמנות ישראל היא תמיד מרתקת ותמיד מיוחדת, גם כשנדמה שהיא לא״.

מבט כפול דומה אפשר לזהות ביצירתו של סירקין הקשת, עבודת הפסיפס שיצר בירושלים בשנת 1974 . הפסוק המקראי המצוטט בתחתיתה, "אֶת קַשְׁתִּי נתַָתּיִ בּעֶָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (בראשית ט:יג), ביטא לדבריו מסר של שלום לארץ השסועה אחרי מלחמת יום הכיפורים והשווה את התחושות הפוסט־אפוקליפטיות של יושביה לאלה של ניצולי המבול המקראי. הקשת של סירקין מעבירה אפוא לארץ זו מסר תנכי על־זמני של אמונה ותקווה לעתיד טוב יותר ולשלום.

בשנת 2009 , הוצא צו הריסה לבניין של משרד התקשורת בדרך חברון, שעל אחד מקירותיו הורכב במקורו של דבר פסיפס הקשת. יזם פרטי שרכש את הבניין תכנן להרוס אותו ותכניות הבנייה החדשות לא התייחסו כלל לפסיפס. לאחר מאמצים רבים, ביולי 2012 , חתם היזם על הסכם, שבו התחייב לשמור על הפסיפס ולהעתיק אותו בשלמותו לקיר שייבנה במיוחד עבורו כך שעוברים ושבים ברחוב יוכלו להמשיך לראותו בהתאם לחזון האמנות הציבורית של האמן.

מצב השתמרות היצירה:
הפסיפס מוחזר בימים אלו למקומו – לקריאת כתבתו של ניר חסון, "הארץ" 12.9.21בנושא

עוד מידע על לב סירקין.

קטלוג התערוכה "לב סירקין – את קשתי נתתי", גלריה טרומפלדור, באר שבע, 2018, אוצרת דינה גרוסמן

סרט תיעודי על אודות לב סירקין, שיצר בנו הבמאי דני סירקין.

Iconic Jerusalem mosaic reconstructed in largest such operation in Israel, Times of Israel, Toi Staff, 13.9.21

לב סירקין –ציונים ביוגרפיים:
1929 – נולד במוסקבה בבית יהודי וציוני.1955 – סיים בהצטיינות את לימודיו בפקולטה לאמנות מונומנטלית באקדמיה ע״ש סטרוגנוף, מוסקבה. – 1957 התקבל לאגודת האמנים של ברית המועצות ויצר עבודות קיר רבות בטכניקות מגוונות. 1972 – עלה ארצה והתיישב בירושלים. 1979–1981 – יצר את יצירתו הגדולה ביותר בארץ הפסיפסים האש והמים במפעלי ים המלח, אליהם התוסף ב־1995 הפסיפס יום ולילה בגן עדן. 2012 – נפטר בירושלים. ב־2018 הוצגה תערוכה על יצירתו בגלריה האוניברסיטאית טרומפלדור בבאר שבע.