אסתר אייזן (1929–2014) נולדה בלודז' שבפולין, למשפחה של ארבע נפשות. ב־1939, עם פלישת גרמניה, נלקחה מהם הדירה, והמשפחה עקרה לדירה שאחר כך נכללה באזור הגטו. במאי 1940 רוכזו היהודים בגטו, והוא נסגר והוקף בגדרות תיל. משפחתה של אסתר הצטופפה בחדר אחד עם אלמנת הדוד ובתה ועם עוד אישה והתקשתה להתקיים. אחיה הבכור של אסתר נפטר מרעב, בריאותה של האם התדרדרה, ואילו אסתר מצאה עבודה במפעל לפרחים מלאכותיים. בספטמבר 1942 צוו היהודים להתייצב בחצרות, וזקנים, ילדים וחולים, בהם אימה של אסתר, נלקחו לחלמנו. אסתר חלתה בטיפוס, אבל משהחלימה חזרה לעבודתה. בשלהי אוגוסט 1944 חוסל הגטו, חלוקת המזון נפסקה, והיהודים הנותרים ובהם אסתר ואביה נשלחו לאושוויץ. אסתר ואביה הופרדו בסלקצייה מיד עם הגיעם לרציף. לאחר 10 ימים באושוויץ נשלחה אסתר לעבודה בבומליץ, כעבור חודש הועברה לברגן בלזן וכעבור עוד חודש למחנה אלסניג, ובו עבדה עד אפריל 1945. עם התקרבות החזית הועמסו האסירות על רכבות, ללא מזון ומים, למקום אחר בתוך גרמניה. הרכבת הופצצה ורבים נהרגו. האסירות נמלטו כדי לתפוס מחסה ושבו אל הקרונות תחת שריקות הכדורים של החיילים הגרמנים. אסתר ברחה עם חברה אל היער. כשחזרו למחרת לקרונות המופצצים, נודע להן כי הגרמנים ריכזו 100 אסירות בתוך מבנה והציתו אותו על יושביו. בתום המלחמה שבה אסתר לפולין וניסתה לברר מה עלה בגורל אביה, אולם עד היום לא גילתה דבר. לאחר פוגרום קיילצה יצאה מפולין עם שארית הפלטה. בדרך הכירה צעיר ששמו יעקב (קובה), הם התאהבו, נישאו אחר כך בברגן בלזן ויחדיו עלו ארצה. קובה לחם ונפל במלחמת השחרור. לימים נישאה אסתר בשנית לרומק, ידיד נעורים מלודז', ולזוג נולדו שלושה ילדים ושני נכדים. אסתר – אמנית, משוררת וסופרת הדליקה משואה בעצרת הפתיחה הממלכתית ביד ושם לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"ד (2004).