שישה סדרי משנה

חנה לרנר (1909–1997) נולדה בסטרטוב שברוסיה לאשקה וברוך רובינשטיין. בבגרותה למדה פרסקו בבית הספר הגבוה לאמנות פלסטית "פרסקו" בוורשה ותולדות האמנות באוניברסיטת ורשה. ב־1935 זכתה בפרס עיריית ורשה. בשנת 1936 עלתה לארץ והתגוררה בהדר הכרמל שבחיפה, באותה שנה עברה לתקופה קצרה לתל אביב, שם לימדה ציור במועדוני תלמידים והציגה ציור קיר ביריד המזרח השני לזכר קורבנות ההתיישבות. היא נישאה לאריה לרנר, שהיה מבקר אמנות, מתרגם ועורך, חבר מערכת "דבר", ויחד עימו הייתה בין מייסדי קריית האמנים בצפת. ביצירותיה הרבתה להשתמש במשטחים רחבים וגבוהים בקומפוזיציות צבעוניות ודקורטיבית, תוך שימוש במגוון חומרים: אבן, זכוכית, חרסינה וחומרים סינתטיים, והתמקדה בנושאים הקשורים לצפת וליהדות. מעבודותיה הבולטות: ציור קיר בבית הנשיא בירושלים, ויטראז' בבית הכנסת הגדול בתל אביב, תמונת קיר במלון גינוסר שעל יד הכנרת; ויטראז' ושלושה קירות בספרייה, באודיטוריום ובבית המדרש של ישיבת פלטבוש בניו יורק ושישה הקירות שהוקדשו לשישה סדרי משנה בקריית הנוער בירושלים.

האמנית חנה לרנר למדה באופן יסודי את יסודות המשנה לקראת עבודתה על הציור הענקי. הבסיס לה היה הפסוק "[וְהָיָה] אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת" (ישעיהו לג, ו) – כל אחת מהמילים סימלה את אחד הסדרים. היא הקפידה להשתמש בעבודתה בחומרים שמקורם בארץ.

"המשנה באספקלריה אמנותית

האמנות היהודית הדתית תולדותיה כתולדות עם ישראל. ראשיתה נעוצה עוד בימי קדם – מימי המשכן ומקדש שלמה ועד ימינו אלה נמשכת שלשלת הזהב של האמנות יהודית; עדות לכך – שרידי בתי הכנסת מתקופת המשנה והתלמוד בגליל ובארץ כולה וכן בתי הכנסת היפים בקהילות ישראל שבתפוצות הגולה, שהוקמו וקושטו בידי אומנים ואמנים שלומי אמוני ישראל כדי להגדיל תורה ולהאדיר אמונה בקרב העם. את אמונתם בערכי היהדות המקודשים הביעו אמנים אלמונים אלה במעשי ידיהם, שהיתה בעיניהם כעבודת קודש; הם קישטו את בתי הכנסת בארונות קודש מגולפים ומכוסים פרוכות רקומות ואת ספרי התורה בכתרים וברימונים מכסף וזהב מעשה צורף, איירו הגדות של פסח ועיטרו בציוריהם ובמוטיבים יהודיים מסורתיים קירות מזרח, חלונות זכוכית צבעונית, לוחות 'שיויתי' ושערים של ספרי קודש. לא מקרה שהתיבות 'אמונה', 'אמונים', ו'אומנות' כולן נגזרות מהשורש 'אמן'.

אמנים יהודים רבים מדורות ראשונים ואחרונים, ובפרט מהזמן החדש, תיארו בציור קיר ובמעשה פסיפס וגראפיקה את גיבורי ישראל ומנהיגיו הרוחניים ומעמדות גדולים בחיי האומה. עתה נטלה עליה האמנית הישראלית הידועה חנה לרנר מפעל גדול, שאין לו מקום בתולדות אומנותנו, להאיר באור האמנות ולאייר באמצעי הציור של זמננו את היצירה הכבירה של רוח ישראל ואורח חייו – המשנה. לאחר התעמקות בנוסח המשנה ומפרשיו ואישור תכניתה ותרשימיה על ידי ועדת רבנים ונציגי המוסד ניגשה הציירת אל המפעל העצום, שהיא שקדה עליו למעלה משלוש שנים רצופות. היא עבדה יומם ולילה בהכנת 150 הלוחות הגדולים, מהם הורכבו 6 התמונות הענקיות, 25 לוחות בכל קיר. עם השלמת כל תמונה העבירו את הלוחות לקרית נוער והצמידו אותם אל הקיר. כל המלאכה כולה – סדרת תמונות קיר, ששטחן הכללי מגיע ל־108 מטרים מרובעים – נשלמה בשנת תש"ל.

שש התמונות קבועות לפי סדר הש"ס לאורך הקיר החיצוני (המערבי) של האולם הגדול, הבנוי בצורת זיגזאג, שכחלונות פאנוראמיים מפרידים בין תמונה לתמונה, ומאירים אותן באור יום, ובערב בתאורה מלאכותית מיוחדת. עם הכניסה לאולם אין רואים את החלונות ונדמה לצופה, כי שש התמונות מצטרפות ליריעה ציורית אחידה, המשתרעת לאורך כל האולם. עם התקדמותנו לאמצע האולם מתגלות לעינינו בזו אחר זו שש התמונות, שלכל אחת מהן קומפוזיציה משלה, ציורף מיוחד של צורות וצבעים, ואוירה מיוחדת בהתאם לתוכן המיוחד של כל סדר וסדר. ככל שאנו מתקרבים לתמונה, נחשפים לעינינו חלקי התמונה המתארים מסכתות ופרשיות שונות, באותו סדר, והמשולבים זה בזה בכתובות מאותן מסכתות ופרשיות, המשמשות בעת ובעונה אחת מפתחות לנושאים השונים וגם חוליות המקשרות את הציורים השונים לקומפוזיציה אמנותית אחת.

מכלול שש התמונות הססגוניות על צורותיהן העשירות מהווה יצירת אמנות מונומנטאלית מרהיבת עיניים ומרחיבת דעת, החושפת לפנינו בכוח האינטואיציה של אמן, את עולמם העשיר של חז"ל ואת ההוי ואורח החיים של עמנו בתקופת המשנה על רקע הטבע של ארצנו. פרטי התמונות, ציורי הצמחיה, החקלאות, כלי העבודה וכו' וכו', שרבים מהם מיוסדים על ממצאי החפירות החדשות והמחקר הארכיאולוגי בארץ, ועל הסתכללותה החדה של הציירת בנוף הארץ ובהוי שלה, יש בהם כדי להמחיש לעיני התלמידים את אשר למדו מפי רבותיהם בשיעור המשנה, להבהיר סתומות, לשנן את הנלמד באורח חזותי–מנימוני ואף לבחון את ידיעותיהם ובקיאותם במשנה. נמצא, איפוא, כי לערכה האמנותי הרב של יצירה מונומנטאלית זו של חנה לרנר 'הפירוש האמנותי הראשון' למשנה – נודעת גם חשיבות חינוכית לא מבוטלת במוסד כקריית נוער, הקובעת ברכה לעצמה", הטקסט מתוך הארכיון של חנה לרנר, באדיבות משפחת האמנית.

על היצירה, מעריב, 1970

ציור קירוני – תערוכת חנה לרנר, הארץ 1954.