תבליט

"פרטים מרתקים על השתלבותו הפיסולית של גורדון בבנייני תל אביב נודעים לנו בזכות מחקר שפרסמה ברברה מאן בכתב העת 'Jewish Social Studies' (כרך 7 (2)) וכותרתו באנגלית: 'רוטשילד של תל אביב: כאשר שדרה הופכת לאנדרטה'. במאמרה […] הגיעה אל מלון בן נחום, הממוקם ברחוב אלנבי פינת שדרות רוטשילד (בית פכטר?), כשהיא מתארת את המלון ואת פתיחתו החגיגית לציבור, שצוינה באמצעת הסרת לוט מעל 'פסל גדול'. היה זה פסלו של יעקב דב גורדון, המתואר כך: 'שלוש פיגורות – רב ושני תלמידים – מוקפים על ידי חיות, כולל דולפין ונשר בעל כנפיים פרושות.' הסגנון מזכיר לנו את אנדרטת טרומפלדור. אלא, שגורלו של הפסל מהמלון היה דרמטי בהרבה מזה של פסל טרומפלדור. כי, מסתבר, כפי שמספרת ברברה מאן, גרם גילוי הלוט לתגובה מיידית קשה מצד רבה הראשי של תל אביב, שהגדיר את היצירה כפיסול ברוח היוונית. יתר על כן: פסלו של גורדון, שזה עתה נחנך, נתפס כאיום על התרבות היהודית בעיר העברית הראשונה – לא פחות ולא יותר – ואף שימש אמתלה למלחמה כוללת כנגד הצבת פסלים פיגורטיביים בעיר (ובפרט שבית הכנסת הגדול היה אז בתהליכי בנייה בסמוך מאד ל'מלון בן נחום'). לא מקרה הוא, אפוא, שטקס הסרת הלוט מעל פסלו הנדון של גורדון גרר את תגובת 'דואר היום' (19 ביולי 1922), אשר כתבו לעניינו אמנות, אחד הקרוי שך, העלה על נס את כוונתו של גורדון לייפות את עירו, ברם לא העריך יתר על המידה את משקלה האסתטי של היצירה… באשר לרבני תל אביב, ברברה מאן מספרת שאלה פנו ישירות בתלונה למועצת העיר, שסירבה להתערב בטענה שכל העניין פרטי. סופה של הפרשה, כך מדווחת החוקרת, בסילוק פסלו של גורדון מהמלון לאחר ש ("ככל הנראה", מוסיפה מאן) הרבנים הטילו חרם על בית המלון. ניתן לשער כיצד חש גורדון בעקבות כל הפרשה האומללה הזו", גדעון עפרת, "יעקב דב גורדון: פסל עלום" (2011).

יעקב דב גורדון נולד ברוסיה, וב־1920 בקירוב עלה לארץ דרך ארצות הברית. הוא התיישב בתל אביב. ב־1921 הציג במסגרת תערוכת "מגדל דוד" בירושלים. באותו זמן בערך גם יצר פסל גדול ממדים בדמותו של טרומפלדור שהוצב בחצר תל חי עד שנות ה־30. פסל נוסף שהוצב שם היה "הגליל ושומרותיו" שניצב שם עד שנות החמישים ואז נעלם. בשנת 1925, לאחר שסבל מרעב ומחסור, חזר גורדון לארצות הברית, כשהוא מנתץ את יצירותיו.