נור

האמן ביקש לבטא בציורו מפגשים של ניגודים וחיבורים בין תרבויות: התרבות הרנסנסית של דוד והתרבות האורבנית שבה רוכבים על סקייטבורד, בניין האונייה מתקופת הבאוהאוס בשכונת נווה שאנן אל מול העמוד הרומי הקלאסי. ההיסטוריה נפגשת עם ההווה, המקומי פוגש את הבין־לאומי. דמותו הקלאסית של דוד, המסמלת את הנצחי והקלאסי, מצוירת בלב סצנה סואנת. דוד של חמודי לבוש במכנסיים קצרים ועומד בביטחון על סקייטבורד. מסביבו בניינים שעוצבו בסגנון זרםת הבאוהאוס מצד אחד, והאדריכלות הרומית מצד אחר. במקום הקלע שדוד מחזיק בידו השמאלית בפסל, חמודי הניח בידו של דוד המצויר את כלבת הרוח שלו – נור. במקום כלי לחימה מימי קדם, דוד אוחז בקלילות בסימן היכר אורבני מחיי היומיום בעיר – כלב. בינתיים לצערנו נור מתה, והציור הפך לציור זיכרון. חמודי החליט לקרוא לציור  "נור" לא רק לזכר כלבתו, אלא גם בשל משמעות המילה: אור, שמש, אש. לא בכדי הרקע של היצירה הוא צהוב כאור השמש, אורה של נור, אבל גם אורו של הקיץ החם מאוד אשר אופייני לעיר. מתוך הרקע הצהוב מבצבצים דימויים מצוירים של קירות מתקלפים ושבורים, מאזכרים את הבתים הישנים בשכונה ובעיר, ומוסיפים מרקם אותנטי ליצירה. האמן הוסיף למרגלות דוד שלו שיחים של הרדוף הנחלים שהם חלק מזיכרונות הילדות שלו – הרדוף החלים גדל בשכונת נווה שאנן, שבה בילה שעות ארוכות בילדותו, לפי האתר של עיריית תל אביב־יפו.