אך החיטה צומחת שוב

כתבה: סמדר ברק

"בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד, כב) הוא אחד משמותיו של חג השבועות. כיוון שהחיטה ושיבוליה היו לדימוי רב־פנים בתרבותנו, במיוחד באמנות הפלסטית במרחב הציבורי, נקדיש להן את יומן הרשת לרגל חג השבועות.

הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת,
אֲבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב.
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן
שֶׁהַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב

כך ביטאה בשנת 1974 דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה שבעמק יזרעאל, את תהומות הכאב שחשו בקיבוץ על נפילתם של אחד עשר בנים במלחמת יום הכיפורים. ארבע שנים אחר כך הלחין אותו חיים ברקני, איש שער הגולן, ומאז היה השיר לאחד משירי האבל והנחמה המרכזיים בהווייתנו.

כמעט חמישים שנה אחר כך קיבל השיר עוד משמעות בעקבות מלחמת חרבות ברזל; העמק היה לנגב: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב" – תיאר השחקן אורי רביץ, בן קיבוץ נחל עוז, את תחושותיו.

בקיבוץ עין חרוד איחוד החליטו להביע את הכאב והתקווה גם יחד על קיר הסילו – ממגורת הדגן, וציירו את החיטה הצומחת שוב בצבע… שחור.

השיבולים, החיטה והשעורה, נושאות איתן שפע של דימויים, הן זקופות כסמל וכדגל, זוהרות באלפי גוני צהוב וזהב, ונעות ברוח כגלי הים. באמנות במרחב הציבורי הן מופיעות כמובן כחלק משבעת המינים ומייצגות את הקשר לאדמה, לעבודת השדה ולהתיישבות.

ביישובינו זוכים לא מעט בניינים חקלאיים לעיטורים, ובנייני הסילו המתנשאים מעל סביבתם בכלל זה. הינה כמה דוגמות של שיבולים עשויות מתכת, סמל לתפקידו של המבנה או שמא יש לראות בזה מעין דגל.

במקרים אחרים השיבולים עשויות באבן משמשות להנצחה: בתבליט שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי על מצבת קבר בקיבוץ יגור השיבולים מרכינות ראש, נעות ברוח כמקוננות, ואילו רודא ריילינגר עיצב בחדר ההנצחה בקיבוץ גלעד תבליט אבן של שיבולים זקופות, עומדות דום לזכר הנופלים.

המצבה בבית הקברות ביגור מנציחה שלושה חברים שנרצחו בידי אנשי כנופיית עז־א־דין א־קסם באפריל 1931 במבואות יגור כששבו בעגלה מכיוון נשר. 

רוב השיבולים באמנות המרחב הציבורי מבטאות את הקשר לאדמה, לחקלאות, להתיישבות, במגוון חומרים ובשלל טכניקות;

תבליטי בטון –

על קירותיו החיצוניים של מבנה בנק החקלאות לישראל בתל אביב־יפו יצרו האדריכלים שלומית ומיכאל נדלר שורה של שיבולים, והאמן חבר קיבוץ מרחביה אריה סרטני עיצב על הכניסה לכל בו את שבעת המינים ובהם גם החיטה והשעורה.

חריטה בטיח –

בבית הכנסת בקיבוץ עין צורים יצר יוסף דוידי בטכניקת הסגרפיטו את שבעת המינים ובכלל זה את החיטה והשעורה, ובקיבוץ אור הנר האמנים הארגנטינאים דניאלה אלמיידה וחוסה קורה שיצרו שלל קירות בעבודת סגרפיטו ברחבי הקיבוץ, בנו בכניסה אליו שדרה של שבעת המינים: שילוב של פיסול עם עבודת סגרפיטו.

תבליטי חומר (קרמיקה) –

אמנית הקרמיקה חברת מעברות חנה בכור דוד יצרה על בניינים רבים בקיבוצה תבליטים בחומר, ולא פעם אפשר לראות בתבליטיה צמחים מסוגים שונים ובהם שבעת המינים. האמנית נילי אורון, חברת קיבוץ להב, יצרה תבליטים רבים המְספרים את סיפורו של קיבוץ להב, ולאחרונה הציבה תבליט של שיבולים על הסילו הישן.

תחריט עץ –

את תחריט השיבולים הביאו אנשי גני טל מבית הכנסת שלהם בגוש קטיף, והוא הוצב לזיכרון בבית הכנסת שפרן שבשכונת קריית משה בירושלים.

עבודה בפורניר –

יחזקאל פרנקל חבר קיבוץ ניר דוד יצר ב־1940 את שבעת המינים בעבודה עם פורניר. היצירה שלו מקשטת עד היום את חדר האוכל.

הטבעות בחומר וציור על אריחים –

בבית אהרנסון בזיכרון יעקב, שם גילה האגרונום אהרן אהרנסון את אֵם החיטה, הוקדשו לצמח שני קירות בעבודה קהילתית;

חלונות מסכית (ויטראז') –

בקיבוץ נחשון השיבולים הזוהרות בצבעי צהוב וחום על רק של גוני כחול וירוק מקבלות את פני החברים הנכנסים מן העבודה בשדה לסעוד את ליבם בחדר האוכל. את החלונות יצר אמן הוויטראז' אברהם שדה (שדמי), אשר מאות מיצירותיו פזורות ברחבי הארץ, בבתי כנסת, במוסדות ציבור ובבתים פרטיים.

ובפסיפס – הינה החיטה והשעורה כחלק משבעת המינים שיצרו אמנים באבני פסיפס.

גם ציורים רבים במרחב הציבורי – במרכזם שדות דגן, זהובי־שיבולים, שיר הלל לאדמת הארץ ולייבולהּ, הינה כמה מהם לפניכם;

ואכן החיטה צומחת שוב בשדות הנגב – שלוש העבודות האחרונות שהוצגו כאן הן מהדרום: ניר עוז, אשקלון ובארי.

שִׁבּוֹלִים כּוֹרְעוֹת עֹמֶס

שֶׁפַע בַּר עַל כָּרִים

עַלְמוֹת חֵן יִשָּׂאוּ עֳמָרִים

חֶרְמֶשִׁים כְּבָר הֻשְׁחָזוּ וְנִשְּׂאוּ מֻנָּפִים

שִׁבּוֹלֵי פָּז יִרְחָשׁוּ שִׁיר חַג

רַב הַגֹּדֶשׁ בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע

בָּא הַחֹדֶשׁ עֵת אֲלֻמּוֹת בָּא

נחתום בשיבולי פז – יצירתן של אמניות הפסיפס עדנה שגב ואסיה שאכט לוי. הפסיפס המואר בגוונים של תקווה, נעשה בשיתוף בני משפחת קופר להנצחת אבי המשפחה, כותב השיר היפהפה "שיבולי פז". עמירם שהיה ממייסדי קיבוץ ניר עוז, נחטף לעזה מביתו ב־7 באוקטובר 2023 ונרצח בשבי. כיוון שהיה בוגר בית הספר החקלאי כדורי, הוצב שם הפסיפס.

נאחל לכולנו שישובו הכול אל בתיהם, וימלאו אסמינו בר ובתינו – תינוקות. חג שמח.