אריה מקיר ישאג – דמות האריה ביצירות האמנות במרחב הציבורי מגבעות תל חי עד שערי עזה
כתבה: סמדר ברק
כבר כמעט שנתיים ימים חיינו נתונים בסער וסופה, בטלטלה וזעזוע, במלחמת אין קץ. ביצירות האמנות במרחב הציבורי הלך והתקבע בתקופה זו מאגר של דימויים המבטאים את תחושות הציבור לנוכח המצב. אחד הבולטים שבהם הוא האריה, ובכך נעסוק ביומן רשת זה.
אריות ולביאות חיו בארץ הישראל בעבר ותעיד על כך לשוננו הקדומה – לפחות שש מילים מופיעות בתנ"ך לתיאור מלך החיות, ובהן: אריה וארי, לביא, ליש, שחל וכפיר, ולא כאן המקום להסביר את הבדלי המשמעות בין המילים הללו.
הינה כמה עבודות קיר שעניינן סיפורים מן המקורות, ובהם יש תפקיד לאריות.
ומה הסמלים שהאריה מלך החיות מביא בנוכחותו ביצירות? ראשית, הוא מייצג כוח ועוז, גבורה ואומץ, ולכן לעיתים קרובות הוא משמש לצורך הנצחתם של גיבורים.
האריה השואג, פסלו המפורסם של אברהם מלניקוב שהוצב ב־1934 לזכרם של שמונת הרוגי הקרב בתל חי הוא הדוגמה המובהקת לאריה בתפקיד זה. עוד לפני הצבת הפסל החלו עולים אל האתר כדי לציין ולהוקיר את גבורתם של לוחמי תל חי. הצבת הפסל מלא ההוד שראשו פונה כלפי מעלה בשאגה, חיזקה את סמליותו של המקום. את האריה עיצב האמן לפי האריות שראה בגן החיות בקהיר, אבל שיווה להם סגנון אשורי, בדומה לאריות שנתגלו בתבליטים אשוריים. בזכות עוצמתה של היצירה הזאת היה פסל האריה השואג לאבן דרך באמנות הארץ ישראלית.
והינה עוד שתי דוגמות שבהן האריה משמש להנצחה. בתבליט שיצר האמן יעקב לוצאנסקי באנדרטה ברמת גן האריה רובץ פצוע ובגופו נעוץ חץ. מן הסתם שאב אף אמן זה השראה מהאריות בתבליטים האשורייים בארמון הצפוני בנינווה, אריות המוצגים כיום בבריטיש מוזאום בלונדון.
בפסיפס שיצרו בני הזוג מרים ומרדכי גומפל האריה ממחיש את הפסוק בקינת דוד המהלל את גבורת הנופלים "מנשרים קלו, מאריות גברו" (שמואל ב, א, כג)
בברכתו פנה יעקב אל בנו יהודה באומרו: "גור אריה יהודה" (בראשית מט, ט), וכך נקבע האריה לסמלו של השבט. לימים היה האריה אף לסמל העיר ירושלים, השוכנת בחלקהּ בנחלת השבט.
1944, תבליט אבן, משה ציפר, מבואת רופין 51, תל אביב־יפו; 1966, שבכת ברזל, צבי שטיינר, בית הכנסת במשכן הכנסת, ירושלים
1950–1960, סגרפיטו, אריה רוטמן, עין המפרץ; 1965, ויטראז', קליר סילארד, בית הכנסת תפארת צבי, הרמן כהן 9, תל אביב־יפו
והינה כמה דוגמות של אריות שהם חלק מיצירות אמנות הקיר בארץ במאה העשרים.
בסוף המאה הקודמת החלו להעניק ליחידות בצה"ל שמות שנלקחו ממשפחת החתוליים. זה החל כנראה בחטיבת כפיר (שמפקדתה סמוכה לירושלים), והמשיך בגדודים של חיל הגנת הגבולות: ברדלס, קרקל, אריות הירדן, לביאי הבקעה ופנתר. בכל הבסיסים האלה ציירו ציירים צבאיים, מקצוע צבאי חדש, את בעלי החיים האלה והפעם הם נועצים מבט נוקב במתבונן בהם, שׂשׂים אלֵי קרב.
2017, שניקוואה צרפתי ; 2023, רותם זמיר
במאה הקודמת האריות הוצגו ביצירות הקיר על פי רוב מן הצדודית שלהם, לעיתים מפנים במעט את הפנים כלפי הצופה. מעטות הדוגמות שהאריה פונה בהן אל עבר הצופים וראשו מודגש. והינה בשנות האלפיים חל שינוי בדרך שהאריה הוצג בה. האריות הם גדולים, לא פעם ממלאים את כל המסגרת, ראשם בולט והם מביטים אל הצופה. הם חזקים, הם לוחמים, הם עזי נפש. וכך בימי מלחמת חרבות ברזל הפכו לסמל קבוע של כוח וגבורה – אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא (עמוס ג, ח).
2023, שוני שקיר, אילת
2023, בנצי ברופמן, שד' הנשיא, חיפה
2025, לירן טפירו, מקלט ההדס 25, חדרה
נחתום בשני ציורים שנוצרו במהלך מלחמת חרבות ברזל, ובהם תפקיד מיוחד לאריות.
בציור בקריית המלאכה בתל אביב־יפו האמן האמריקני ממוצא איראני הפועל למען קידום מעמד הנשים באיראן הומן חלילי והאמן הישראלי שיר למדן, הם ביקשו להדגיש את הקשר בין עם ישראל והעם האיראני. הונצחה בו החיילת הישראלית ממוצא איראני שיר־אל פור חיים שנהרגה בחמ"ל במוצב נחל עוז ב־7 באוקטובר. על האריה רוכבת קוסאר, מדליסטית אולימפית מאיראן שזכתה במדליית כסף במקצוע חץ וקשת. קוסאר השתתפה במחאות נגד החג'אב, ועל כן נורתה בעינהּ והתעוורה. משמאלהּ מלכת אסתר האוחזת בידה האחת רימון, אחד משבעת המינים ובשנייה, ובשנייה – פרח המסמל את איראן. והאריה? הוא היה בעבר הסמל של ממלכת איראן והוא כמובן גם סמלהּ של ירושלים.
והאמן הירושלמי סולומון סוזה הקדיש בשכונת נחלאות ציור מרגש למשפחת האריות, שנגעו בלב כולנו: כפיר, אריאל, שירי וירדן ביבס. הציור צויר עוד בטרם נודע מה עלה בגורלם, והוא מבטא גם תקווה, שהרי הכלניות שוב פורחות.
ולוואי שלא ירחק היום ונוכל לחזות באריות כבנבואת הנביא ישעיהו יא, ו;
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם
