המרד והתקומה
האמן מרדכי גומפל (1912–2009) מוכר לנו משלל יצירות הקיר שיצר ברחבי הארץ. הוא נולד בגרמניה, עלה ארצה ב־1938 והתיישב בקיבוץ שדה נחום. שם התיידד עם הצייר חיים אתר, מייסד המשכן לאמנות בעין חרוד. באותם ימים השתלם אצל הפסל יצחק דנציגר ועסק בעיקר בפיסול באבן, ובהשראתו החל לשלב מוטיבים ארכאיים בעבודותיו. ב־1949 עזב את הקיבוץ ופנה לפעילות חינוכית. משנות השבעים התגורר במבשרת ציון.
מרדכי גומפל יצר תבליטי סגרפיטו רבים – הטכניקה שבה מניחים כמה שכבות צבע זו על גבי זו וחורטים בטיח הלח בעומק משתנה, בהתאם לצבע הרצוי.
הינה דוגמות;
הוא אף התמחה ביצירת פסיפסים מרהיבים, לעיתים בשיתוף פעולה עם רעייתו מרים.
במרחב הציבורי הוא יצר גם חלונות משכית (ויטראז') ססגוניים, תבליטי אבן וברזל – אמן רב־פנים!
לאחרונה נכונה לנו הפתעה כשהתוודענו לעבודה מיוחדת שעשה בראשית דרכו בשנת 1946. צמד תבליטי אבן שנקבעו על הבניין הראשון של בית הספר בקיבוץ יגור; האחד מתאר את המרד היהודי בזמן השואה: לוחמים ונופלים והאחר – את התקומה: אם וילדהּ וחלוץ עובד אדמה.
את התבליטים האלה הכין לרגל ועידת הקיבוץ המאוחד שהתכנסה ביוני 1946 בקיבוץ יגור – 3000 איש היו נוכחים באירוע. את הנאום המרכזי בוועידה נשאה במשך כמה צביה לובטקין־צוקרמן (1914–1978) מלוחמות מרד גטו ורשה וממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות והמוזאון בו.
הייתה זו הפעם הראשונה שהציבור בארץ שמע את העדות החיה לכוח המרד החדש שקם לעמנו הנענה (המעוּנה), כתבו בעיתון "העולם".
בדבריה תיארה צביה לובטקין את הרקע למרד, את ראשית ההתארגנות והניסיונות להשגת נשק; את חיפוש הקשרים עם ארץ ישראל ועם גטאות אחרים; את מרד ינואר ואת שינוי היחס בציבור אל הלוחמים בעקבות המרד; את משלוח הנשק שקיבלו מהמפלגות הפולניות; את פעולות ההכנה למרד הגדול באפריל ואת השגת הכסף לרכישת הנשק; את אירועי המרד הגדול ואת ההשתתפות במרד הפולני.
ונחתום במילים שבהם פתחה את דבריה: "דעו לכם: הדבר היחידי שהחזיק בחיים מרחוק הייתם אתם: הארץ, היישוב, תנועת הפועלים, הקיבוץ […] היו רגעים שונים במשך שש השנים האלה, שנדמה היה שלא כדאי, שהמוצא הטוב ביותר להתאבד, ורק ההרגשה שאי־שם יש חברים, יש בית החושב עלינו, הדואג לנו – היא שהחזיקה אותנו בחיים".
המילים האלה לצערנו מהדהדות גם היום. מי ייתן וכל שבויינו יֵצאו לחופשי עכשיו. אמן!
