וַיְהִי אוֹר
רותי מקובר, מסילות, 1985
חדר האוכל, היכל הקהילה הקיבוצית, מרכז החיים הקיבוציים, מילא תפקידים רבים: שם אכלו שלוש ארוחות ביום, פורסם סידור העבודה, נערכו אספות, מסיבות וחגים. לקראת כל חג קושט חדר האוכל לפי מיטב המסורת הקיבוצית. בחנוכה נהגו בקיבוצים רבים לקשט את החלונות בוויטראז'ים* שעיצבו אמני המקום; לרוב הם גזרו אותם מקרטון שחור והדביקו עליהם ניירות צלופן צבעוניים, והיו גם שנעשו בטכניקות אחרות.
אמרנו שחדרי האוכל היו כהיכלות, אין תמה אפוא שהוויטראז'ים העשויים נייר מזכירים את חלונות המשׂכית בבתי הכנסת, חלונות שעוטרו לעיתים קרובות בזכוכית צבעונין*.
הינה שתי דוגמות;
מינקה סלומון, בית הכנסת כפר סירקין, 2010; אברהם שדה שדמי, בית הכנסת במלון המלכים ירושלים, 1994
והינה מקבץ קישוטי חנוכה מן הקיבוצים;
פאולי פוגל, גבעת חיים מאוחד, 1980–1989
אווה ברונשטיין, מרחביה, 1974
נעמי ידלין, עין המפרץ, 1985
מיה כץ ואור רשף, חצור, 2012
בקיבוץ עין המפרץ יצרו השנה כמיטב המסורת המקומית ויטראז'ים עשויים מנייר. את נייר הצלופן החליפו בנייר משי צבעוני, הזמנים משתנים ועימם גם החומרים.
הילדים והחברים, עין המפרץ, 2025
ובמשאבי שדה צוירו הוויטראז'ים על לוח פרספקס. בציור המופשט הזה אפשר להבחין בנרות מסוגים שונים.
יהושע ברנשטיין, משאבי שדה, 1980
על פי רוב שולבו בוויטראז'ים סמלי החג: חנוכייה, סביבונים וכדים, נרות וסביבונים ויש שהיו מוסיפים נופך מקומי לעבודתם.
בחג החנוכה השבוע מלאו 100 שנה לקיבוץ רמת דוד, ולקראת החג שוב נתלו בחדר האוכל הוויטראז'ים המשמשים אותם כבר למעלה משלושים שנה . אלה עשויים מחומר פלסטי ולכן עמידים לאורך השנים. אפשר לראות בהם ארבע חנוכיות בסגנונות שונים, ונוסף לכך יש כאן דימויים הבאים להזכיר את ימי הראשונים; אוהל, מגפיים, פרה. קבוצת רמת דוד הוקמה על ידי תריסר חלוצים שהוכשרו במחצבות מגדל צדק ואליהן הצטרפו חברי גרעין מגורדוניה ב'. עוד נראה נופו של הקיבוץ, בתיו אדומי הגגות ומגדל המים.
יונתן טל ונאווה שפירא, רמת דוד, 1989
הוויטראז'ים שקישטו את חדרי האוכל במשך שנים רבות, היו לאחד מסימני החג החשובים ביותר, וכאשר הם נתבלו, חיפשו שיטות לשמרם.
בקיבוץ מסילות דאגו הנק נווה עוז ועומר מקובר, בנה של רותי מקובר האמנית, לשימור העבודות. הם סרקו את הוויטראז'ים והדפיסו אותם על חומר פלסטי, מקווים שכך יישמרו למשך שנים רבות.
רותי מקובר, מסילות, 1985
לקראת חנוכה תשפ"ד, בימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, החליטה זהר שמיר חברת קיבוץ עין המפרץ לתת חיים לוויטראז'ים שאימהּ נעמי ידלין ז"ל, המורה לאמנות במקום, יצרה ואשר במשך שנים רבות קישטו את חדר האוכל.
נעמי ידלין, עין המפרץ, 1985
בהשראת אימהּ קראה האמנית לעבודתה וַיְהִי אוֹר, מקווה להאיר את האפלה הגדולה שהיינו שרויים בה באותם ימים. מאז חלון המשכית שיצרה מאיר את חדר האוכל באור צבעונין, מלא תקווה לימים מלאי זיו וזהר.
זהר שמיר, עין המפרץ, 2023
*המונח העברי לוויטראז' הוא חלון משׂכית, על פי הפסוק "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי כה, יא), משׂכית היא מעשה אמנות. אפשר גם לומר חלון מסכית, מן השורש סכ"י, שמשמעותו ראה, הסתכל. בעבר שימש בעיתונות צירוף נוסף זכוכית צבעונין, שכן ויטראז' – מקורו במילה vitrum (זכוכית בלטינית). ויש רבים המעדיפים להשתמש במונח הלועזי ויטראז'. נראה שהעברית שאלה אותו במשמעו האמנותי מן הרוסית. בצרפתית – שם מקור המונח עניינו פעולת הזַּגָּג.
נסכם ונציע, השתמשו בביטויים חלון משׂכית, חלון מסכית, זכוכית צבעונין ואפשר גם בוויטראז', והרי לכם מגוון של לשונות, צבעים וגוונים.
חג אורים שמח!