מה לקופיקו, דני דין וגיבורי חסמבה ולאמנות הקיר?

לפני כמה שנים, כשחלפתי על פני בית הכנסת "עטרת צבי" בצפון הישן של תל אביבַ, הבחנתי בנצנוץ של אבני פסיפס על קיר חיצוני של המבנה – גור אריה יהודה הנתון בתבנית מגן דוד. הפסיפס לא דמה ליצירות אחרות שהכרתי ולא הייתה עליו חתימה של האמן. הסתקרנתי.

הבירור העלה שהיוצר הוא אריה מוסקוביץ (1930–2022), שבמשך כחמישים שנה שימש גבאי בית הכנסת ויצר בו יצירות קיר בטכניקות שונות.

1980–1989, סמלי החגים וערי הקודש, ציור על זכוכית, צילום: אמיר חודורוב

1980–1989, אתרים בירושלים, ציורי קיר

1980–1989, תבליטי עץ, צילום: אמיר חודורוב; תומר פלד

1980–1989, כיפופי ברזל המעטרים את דלת הכניסה

ומיהו אריה מוסקוביץ? זהו הצייר והמאייר המוכר בכינוי מ. אריה וידוע באיוריו למאות ספרי לימוד וספרי ילדים, ובהם סיפורי התנ"ך המעובדים, קופיקו, חסמבה ודני דין. הוא אף אייר רבים מספרי המופת והרומנים שיצאו לאור בהוצאות הספרים עמיחי ומזרחי, ספרים שקראנו בנעורינו בשקיקה.

אריה מוסקוביץ (1930–2022) נולד ביאש שברומניה וכבר בגיל תשע החל לעבוד כשוליה של צייר תפאורות בתיאטרון ובאופרה בבוקרשט הבירה. ב־1946, עם סיום מלחמת העולם השנייה, עלה ארצה באוניית המעפילים "רפיח". האונייה טבעה, ניצוליה נשלחו למחנות המעצר בקפריסין, ושהו שם כשנה. במחנה התיידד עם האמן שמוליק כץ והשניים יצרו ביחד. בין השאר השתתף בתחרות שנערכה בין האמנים המחנה; הוא צייר על סדין בד במשחת שיניים, משחת נעליים וצבעי מאכל (אלה החומרים שהיו), וזכה… במקום הראשון.

כשהגיע לארץ, התקבל הבחור הצעיר והמוכשר ללימודים בבצלאל, ושנה לאחר מכן עם פרוץ מלחמת השחרור, נשלח ללמד אמנות בצפת. שם בהוראת מפקד ההגנה המקומי מאיר מייברג עיצב את סמליל העיתון "קול צפת" ואת בול צפת, ואלה הודפסו בדפוס פרידמן. השימוש בבול צפת הופסק לאחר שהגליל שוחרר במבצע יפתח (בסוף מאי 1948), ואפשר היה להשתמש בבולי הדואר העברי.

במהלך המלחמה נפצע אריה מוסקוביץ ואושפז בבית חולים ביפו להוצאת הרסיסים מגופו. בשוכבו במיטה שמע באקראי את קצין התרבות של חיל הים מתלונן על כך שלחַיל אין סמלים משלו. מיד הציע לקחת על עצמו את המשימה, ומאז למעשה היה לצייר של חיל הים. הוא עיצב את כל סמלי החיל, אייר את העלונים בציורים ובקריקטורות, ובעת שנקרא למילואים היה מצייר ציורים על קירות הבסיסים לשמחתם של החיילות והחיילים. הינה כמה דוגמות של סמלים שעיצב;

האמן המסור ומלא המרץ לא חדל מלאייר ולצייר. הוא שלח ידו גם בעיצוב כרטיסי ברכה לשנה החדשה. כשמסתכלים בכרטיסים הללו, עולם תרבותי שלם נגלה לפנינו. הינה כמה דוגמות;

אריה מוסקוביץ שביקש במודע להתמקד ביופי, בטוב ובתום, בחר ליצור בסגנון נאיבי ובמבחר צבעים עז, בוהק וחם. הדמויות שצייר היו על פי רוב חייכניות ונעימות סבר. הבעותיהן ותנוחותיהן תוארו בקווים ברורים, בדקדקנות ובהקפדה. הוא נהג לספר שכדי לעצב את דמותו של "קופיקו", למשל, היה יושב מול המראה ומעווה את פניו, וכשהתכונן לאיורי ספרי הסדרה "הספורטאים הצעירים" היה פוקד את מגרשי הכדורגל ובוחן את תנועות השחקנים תוך כדי המשחק.

בעבודותיו ניסח אריה מוסקוביץ את דימוי הצבר: הילד בעל הבלורית, לבוש במכנסיים קצרים ולראשו כובע טמבל המהלך בנופי הארץ: בשדות הקיבוץ או המושב וברחובות הערים.

בפעם הבאה כשתחלפו על פני בית הכנסת "עטרת צבי" ברחוב יריחו , עצרו לרגע והביטו בנצנוץ אבני הפסיפס. זכרו שהיד שעיטרה את קירות בית התפילה הזה, היא אותה היד שעיצבה את עולמם של קופיקו, גיבורי חסמבה ודני דין, כרטיסי ברכה מתוקים לשנה החדשה וסמלים צבאיים. האמן אריה מוסקוביץ ליווה את עולמנו התרבותי כשהיינו צעירים ועיצב את הדמיון החזותי שלנו. הוא הנחיל לנו עולם ססגוני, תמים ומלא אופטימיות.

ריאיון עם אריה מוסקוביץ – חלק א.

ריאיון עם אריה מוסקוביץ – חלק ב.