דמות

האמנית אריאל עשת חותמת על עבודותיה בכינוי RAI ולפעמים .Rai. or. die.

מספרת האמנית על עבודתה: "'הדמויות האלה מתמודדות עם משבר […] הן בתהליך מחזורי של התמודדות והחלמה, ומשילות מעצמן את הפחדים והחרדות שמנעו מהן לראות את הפנימיות המושלמת שלהן'. RAI חוותה פיגוע ירי ברחוב דיזינגוף […] 'היריות היו ממש לידי ולקחתי את זה קשה', היא משתפת. בעקבות הטראומה, עזבה את עבודתה בהייטק והחלה לצייר גרפיטי. 'לא היה לי כישרון', היא אומרת, 'אבל הבנתי שלא צריך כישרון, צריך פשוט לצייר עוד ועוד עד שמבינים'. הדמויות הצבעוניות המכונפות, השואבות השראה מעולם הפנטזיה והאנימה, הפכו לסמל ההיכר שלה. לאחר הפיגוע, RAI לא הצליחה לעבוד ונכנסה לשרשרת טיפולים. פרידה מהחבר ואסון אוקטובר הוסיפו למשבר הנפשי. 'הגעתי למלחמה שאני כבר במשבר עמוק, וכל מה שנשאר לי זו האמנות', היא אומרת. היא נזכרת בציור הראשון שיצרה ליד היכל התרבות בימי ההלם והאבל בתחילת אוקטובר: 'הכבישים היו ריקים וציירתי גרפיטי עם מסר של תקווה. ידעתי שהמשטרה לא תתעסק איתי כי כולם חיפשו מחבלים'. התקווה מלווה אותה בציורים שהיא יוצרת: 'זה משהו שאני באה איתו מהבית. זה נטוע בזהות הישראלית – יהודית המאוד ברורה לנו שהיא מחזיקה המון תקווה. אני מרגישה שזה גם התפקיד שלנו בתור עם ישראל כי זה אולי מה שהופך אותנו ליהודים'", מתוך הכתבה "קירות של תקווה: אמנות הגרפיטי פורחת על חורבות בניין בפתח תקווה", איתן אלחדז ברק, 27 באוקטובר 2024.