דמויות

ב־1886 בנה פרנץ לורנץ, שנמנה עם הטמפלרים שהתיישבו ב־1870 במושבה האמריקאית הנטושה, את המבנה. המבנה. לאחר מותו ב־1909, הוסיף לו בנו קורט קומה ובה היה אולם מופעים, סרטי ראינוע, מסיבות, אסיפות וחתונות. בקומת הקרקע פתח גוטהילף וגנר בית קפה ובית מרזח. בית הקפה היה פופולרי בקרב הטמפלרים, אך גם בריטים ויהודים נהגו לפקוד אותו. מיקומו של בית הקפה באמצע הדרך בין תל אביב היהודית ויפו הערבית ובעלותו הגרמנית הזרה, הפכו אותו לאזור ניטרלי, והוא היה גם לנקודת ציון בתל אביב של ימי המנדט – עסקים רבים פרסמו את כתובתם כ"על ידי קפה לורנץ". בית הקפה נוהל רוב הזמן בידי משפחת לורנץ ומסעדנים יהודים. עם גירוש הטמפלרים מהארץ בפרוץ מלחמת העולם השנייה המשיך להפעיל את בית הקפה המסעדן מקס רפופורט. לאחר הקמת מדינת ישראל נמסר בית הקפה לוועד למען החייל והוקם בו מועדון לחיילים "פינת החייל". במועדון פעלו גם מסעדה ואולם חתונות. לאחר הקמתו של בית החייל ברחוב ויצמן ב־1965 הצטמצמה הפעילות במועדון, והוא נסגר ב־1975. לאחר מכן ננטש המבנה ועמד בפני סכנת קריסה. בשנת 2010 מכון שכטר למדעי היהדות יחד עם משרד האדריכלים קימל אשכולות, החלו בתהליך שיפוץ, שימור ושחזור של המבנה, והוא נחנך בשנת 2012 בשם נווה שכטר, מרכז לתרבות יהודית ישראלית עכשווית. במקום נערכים לאורך השנה הרצאות, סיורים, סדרות, הופעות ואירועים מיוחדים, לפי ויקיפדיה.

לפי הסגנון הציור הוא כנראה ציור של פרלי פלציג.