אוניית הנוסעים סנט לואיס

האנדרטה מנציחה את פרשת אוניית הנוסעים סנט לואיס. האונייה הפליגה ב־13 במאי 1939 בעקבות "ליל הבדולח" מהמבורג שבגרמניה כשעל סיפונה 937 פליטים יהודים לעבר חופי קובה. עם הגיעה לקובה התברר כי רישיונות הכניסה שנשאו עליהם הנוסעים אינם תקפים. מגעים נוהלו בעניין עם ראש ממשלת קובה ולאחר מכן עם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, בבקשה לאשר לאונייה לחנות בארצות הברית. ב־5 ביוני הושג הסכם להתיר לפליטים לרדת לחוף ולהיכנס לקובה תמורת איגרת חוב בסך 453,000 דולר (כ־500 דולר לפליט) שתופקד ביום המוחרת. הג'וינט לא הצליח לגייס את הסכום הדרוש במועד שנקבע, וב־6 ביוני הפליגה האונייה לאירופה.

בריטניה, צרפת, הולנד ובלגיה הודיעו על הסכמתן לקלוט את הפליטים בשטחן. האונייה שבה לאירופה ולאחר מסע של כחודש בים הגיעה האונייה לנמל אנטוורפן בבלגיה. ממשלת בלגיה הסכימה לקבל 214 נוסעים, 288 נוסעים המשיכו לבריטניה, 181 נוסעים התקבלו בהולנד ו־224 נוספים המשיכו לצרפת.

על המסע פיקד רב החובל גוסטב שרדר, גרמני לא יהודי, אנטי־נאצי, שדאג לאפשר ליהודים תפילה וצורכי דת, ודרש מצוותו לתת את מלוא השירות והנוחות, כפי שהיו נותנים לנוסעי שֵיט עינוגים. בכל מהלך המסע לא הסכים שרדר בשום אופן להחזיר את הנוסעים הפליטים לגרמניה, ובשלב מסוים כשחש שאין מוצא, הציע אף להעלות את האונייה על שרטון מול חופי בריטניה.