גשם על גבולות

האמנית פרנסואז שיין פועלת זה כמה עשורים במרחבים ציבוריים במקומות שונים בעולם. עבודותיה מאופיינות בחיפויי קרמיקה צבעוניים בקנה מידה גדול, שנעשים לנקודות ציון במרקם העירוני. את העבודה גשם על גבולות שנעשתה על קיר בניין התיאטרון של בית הגפן יצרה האמנית בשנת 1992. העבודה מורכבת מאריחי קרמיקה כחולים ועליהם אותיות וקווים מזוגזגים בצבע לבן. האותיות מרכיבות את השיר ששמו כשם העבודה, גשם על גבולות (1985), של המשורר מישל בוטור. השיר, הקורא לגשם לשטוף את הגבולות הלאומיים, כתוב בשורות הנשברות ומשתלבות שפה בשפה, כאשר קו מזוגזג עובר ביניהן, עולה ויורד כמעין גרף:

תרגום השיר לעברית: יהודה לנקרי

הו גשם, מחה לנו גבולות אלו, נקה

יבשותינו מהשריטות

שנכפו בכחש השוט הדיפלומטי

של שלוחי רסן אדיבים מוכי דברת

בביתנים גדושים גבישי נברשות ועצי פסיפס.

שאנו בהמייתך האדירה, בדהירתך הקצובה

והשלווה עדי הגבולות האחרים ההם אשר אינם

משתווים לשום קו מצויר על מפה, נטולי צבא

למשמרת, נעדרי תמרור, לאזורים ההם שם

קצות הידיעה מתגוללים במפלים לתהומות מבעירות.

גבולות, העניקונו שפעת רביבים! הו גשמי

גבולות רחצו ריבועי אמותינו ופצעינו, הביאונו

אל מעבר לגבולות המטר, הלקו את רפיוננו והמיסונו

לתוך רנני הנביטה וההתאיידות, מזדככים

ברגשנות מכל דפנות גופנו ועתותינו.

בשנה שבה נוצרה העבודה התנהלו דיונים סביב הסכמי אוסלו, ושיחות על שלום היו על סדר היום הציבורי. ברוח אותה התקופה עסקה שיין בשאלות על גבולות וב”השוואה בין התהליך הארוך של יצירת האיחוד האירופי עם הזמן הארוך-ארוך שיידרש לישראל ולפלסטין לבסס את הגבול שלהן”. הקווים מדומים גם לחתכים, שכן לדבריה, “גבולות הם צלקות ההיסטוריה”. המספרים המופיעים לאורך השורות הם אינדקס לגבולות האיחוד האירופי. בהקשר של השיר של בוטור, ניתן לראות גם את האלמנטים המקווקוים כייצוג של טיפות גשם. כאשר הטיפות יורדות באותו מרחב גיאוגרפי, לא זו בלבד שהן לא מפרידות בין גבולות מדיניים – הן ממחישות את האפשרות להסתכלות מחודשת על המרחב הכביכול מוגדר וקבוע, מתוך מוזיאון ללא גבולות – מסלול אמנות בואדי ניסנאס.