לזכר אוהדי הפועל תל אביב

את הכתובות הללו המנציחות את אוהדי קבוצות הפועל תל אביב שנרצחו ב־7 באוקטובר ושנהרגו במלחמת חרבות ברזל, יצרו אנשי UH – UlLTRAS HAPOEL, ארגון האוהדים המרכזי של קבוצות הספורט של מועדון הפועל תל אביב (במיוחד בכדורגל ובכדורסל).

1. ירון שי לוחם סיירת הנח"ל (2001–2023) שנפל ב־7 באוקטובר בקרב בכרם שלום.
2. אפיק רוזנטל (2002–2023) נולד בגדרה ובגיל 4 עבר לכפר מנחם. שם גדל והתחנך בבית הספר היסודי האלה ובתיכון האזורי צפית. היה מוזיקאי חובב וניגן בגיטרה. ב־16 בדצמבר 2021 התגייס לצה"ל לגדוד 890 בחטיבת הצנחנים. בשלב ההכשרה מונה לחובש פלוגתי, אך לא הסתפק בכך וביקש לעבור ליחידת הקומנדו מגלן. בחודש יולי 2023 עבר ליחידה והצטרף לחדר הפיקוד הקדמי (חפ"ק) של סגן מפקד היחידה. ב־7 באוקטובר 2023 אפיק שהיה בבית חזר לבסיס ומשם עם חבריו המשיך לנחל עוז. בכניסה לקיבוץ הם זיהו מארב מחבלים וחיסלום, וכך הצילו חיים רבים. במהלך הקרב נפגעו הסמג"ד וקצין האג"ם. אפיק ניגש לטפל בהם, ובעודו מעניק להם טיפול רפואי נהרג מירי המחבלים.
3. רוני אשל (2004–2023) נולדה בתל אביב־יפו וכשהייתה בת 8 עברה המשפחה לצור יצחק. שם למדה בבית הספר היסודי ואחר כך בתיכון האזורי. היא הייתה מלאת שמחת חיים, שנונה, צינית ומצחיקה. פקחית, חכמה ובוגרת מאוד לגילה, ונאבקה תמיד למען צדק. אהבה לרקוד, לבלות עם בני משפחה וחבריה ולהיות בים. בצבא שירתה כתצפיתנית בגדוד 414 של אוגדת עזה בבסיס נחל עוז. ב־7 באוקטובר 2023 היא הייתה במשמרת בחמ"ל. כשהבחינה בכניסה של מחבלים לבסיס, היא פעלה בקור רוח והמשיכה במשך שעות להעביר דיווחים ולהזעיק כוחות, עד אשר המצלמות כבו. התנהלותה המופתית הפכה לסמל של גבורה, של תושייה ושל קור רוח – שלה ושל חברותיה התצפיתניות. בכל אותו הזמן לוחמים שהיו בחמ"ל הדפו את המחבלים שניסו לפרוץ אליו שוב ושוב. לאחר כ־שש שעות השליכו המחבלים רימונים לתוך החמ"ל והעלו אותו באש על יושביו.
4. יובל גבאי (1988–2023) גדל והתחנך בקיבוץ רעים, למד בבית הספר היסודי ניצני אשכול ובתיכון האזורי נופי הבשור. כנער התבלט בזכות אופיו הייחודי: מצד אחד, היה אחראי וחרוץ ומצד אחר ניחן בחוש הומור והביא עימו לכל מקום קלילות ושמחת חיים. ספורט היה האהבה הגדולה שלו: הוא רץ, רכב על אופניים ובמיוחד אהב כדורסל. מילדות שיחק בקבוצת הכדורסל האזורית הפועל אשכול. הקבוצת האהובה עליו הייתה הפועל תל אביב והוא גם עקב אחרי משחקי ה־NBA. ב־2006 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד חרוב של חטיבת "כפיר". בשלב מסוים יצא לקורס מ"כים ובסיומו שימש כמפקד כיתה בסיירת חרוב ואחר כך כסמל מחלקה. בגיל עשרים הכיר את בת זוגו תאיר. עם השחרור מהצבא החל לעבוד במפעל המבלטים ברעים, ולאחר שנה נסע עם בת זוגו לטיול בדרום אמריקה. בחזרתם התיישבו בקיבוץ דורות, ויובל עבד ברפת של הקיבוץ, ואחר כך במחלקת המשלוחים של מפעל המגופים. לאחר כשנתיים, עברו השניים לבאר שבע ויובל למד תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות באוניברסיטת בן גוריון. בסיום הלימודים עבד במשרד רואי החשבון "Deloitte", ולאחר מכן שימש עוזר חשב ורואה חשבון בחברת הנדל"ן "יובלים". ב־7 באוקטובר 2023 הוקפץ יובל למילואים והתבקש להגיע לנקודת ההתאספות של יחידתו במחנה "עופר" שביהודה ושומרון. אחרי התארגנות בבסיס נשלחה יחידתו של יובל אל היישוב איתמר בסמוך לשכם. יובל נהרג בעת שהיה בדרכו להגן על היישוב.
5. מנוחה חולתי (1947–2023) נולדה בעיר גינזבורג בגרמניה, וכשהייתה בת שנתיים עלתה המשפחה לארץ והשתקעה במושבה מגדל. מנוחה למדה בבית הספר היסודי במושבה וחוותה ילדות מלאת טבע ושמחה. עם סיום לימודיה בבית הספר היסודי, עברה המשפחה לחולון. שם היא למדה בתיכון משולב עם לימודי הוראה וחינוך בסמינר הקיבוצים בתל אביב. ב־1967 התגייסה לצבא ונשלחה כמורה חיילת לקיבוץ כיסופים. היא לימדה את ילדי כיתת "דרור" במשך שלוש השנים בבית הספר היסודי, רקמה עימם קשר מיוחד ותיארה את השנים הללו כ"יפות ומספקות ביותר". ב־1970 עברה שבה לחולון, שם הכירה את ישראל חולתי, וב־1971 הם נישאו. כשנה לאחר מכן נולד יובל בכורהּ וב־1975 נולדה עינת. באותן שנים עבדה כמורה ומחנכת בתחום החינוך המיוחד בשכונת ג'סי כהן בחולון, אך אנשי כיסופים הפצירו בה לשוב לקיבוץ. ב־1976 חזרה לקיבוץ הדרומי, הפעם עם בעלה ושני הילדים. בקיבוץ היא שימשה מורה, מחנכת, מובילת תלמידים בחינוך המיוחד ומנהלת פדגוגית בבית הספר התיכון האזורי מעלה הבשור. מורה אהובה, שהותירה חותם על תלמידיה ונותרה קרובה לליבם גם בבגרותם. מנוחה הייתה חברה בוועדת החינוך בכיסופים ובמשך שלוש שנים – אחת התקופות הקשות בחיי הקיבוץ מבחינה חברתית וכלכלית – שימשה מנהלת הקהילה. ב־2010 יצאה לגמלאות. ב־7 באוקטובר 2023, כשהחלה מתקפת הרקטות נכנסה אל הממ"ד, אך כשהמחבלים החלו להבעיר את בתי הקיבוץ, גם הממ"ד לא עזר. ישראל הצליח להיחלץ, אך מנוחה לא שרדה. יחד עם הבית שעלה באש, נשרפו גם כל הזיכרונות המשפחתיים והספרים שאהבה.
6. איתי (אברהם) רון (2002–2023) נולד בתל אביב־יפו וגדל בנס ציונה. מגיל שש החל ללמוד בחוג לאמנות הלחימה קפוארה. אהב מאוד ספורט, בעיקר כדורגל, והיה אוהד מושבע של הפועל תל אביב. בגיל 14 אביו האהוב נפטר בפתאומיות מדום לב. איתי העמיק את עיסוקו בכדורגל, ובגיל חמש עשרה החל לשמש שופט במשחקי כדורגל. הוא התגייס לצה"ל ב־18 באוגוסט 2021 והוכשר כלוחם בסיירת גולני. לאחר שנפצע ברגליו, עבר לגדוד 13 של החטיבה, פלוגת החוד מבצעית ב (זאבי הדממה). באוקטובר 2023 שירת במוצב נחל עוז, שבו שירתו עשרות תצפיתניות וחיילים מיחידות נוספות. על המוצב ועל הגזרה הגנו לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני ולוחמי שריון מגדוד 77 של חטיבה 7. כשפרצה המלחמה היה איתי במוצב, וב־6:30 התקרבו אליה עשרות מחבלים חמושים ברחפנים, פוצצו והוציאו מכלל פעולה אמצעי ראייה ומערכות רואה יורה. הם פלשו לבסיס משלושה כיוונים בו זמנית: מהש"ג בצד המזרחי, מהדלקייה בצד הדרומי ומחומת הבטון בפינה הצפונית־מערבית. עם הישמע הפיצוצים רצו החיילים למיגונית. משעה 7:15 איתי ושלושה לוחמים נוספים שהו ביחד בחמ"ל, אחרי שהבינו שהתצפיתניות לבדן ללא הגנה. בדרך לחמ"ל נתקלו בחוליית מחבלים, חיסלו אותם ולקחו מהם סכינים ומפה. מתוך החמ"ל הם ניהלו קרב ממושך. שעות ארוכות כיתרו המחבלים את החמ"ל וניסו להשתלט עליו, אך נהדפו בידי איתי וחבריו. כשאזלה לארבעתם התחמושת, הם המשיכו להילחם בידיים חשופות ובסכינים שאספו מהמחבלים. כך עד שהמחבלים השליכו לתוך החמ"ל רימונים עם חומר בעירה שכלל גזים רעילים והעלו אותו באש. לצידו של איתי נפלו סגן יוחאי דוכן ורב־סמל בכיר איברהים ח'רובה.
7. ניצן ליבשטיין (2004–2023) נולד בכפר עזה. בגיל 14 עבר ללמוד בכפר הנוער "נירים" שבגליל המערבי. בסיום לימודיו התיכוניים הצטרף ל"מכינה קדם־צבאית גליל עליון", מדרשה למנהיגות בקיבוץ מעיין ברוך. הוא התקבל לשירות ביחידת מודיעין מסווגת בצה"ל והיה אמור להתגייס בסוף 2023. ניצן היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל  הפועל תל אביב ולא החמיץ משחק. ב־7 באוקטובר 2023 שהה לבדו ניצן במגורי הצעירים בקיבוץ מחבלים נכנסו לביתו וניסו לפתוח את דלת הממ"ד. ניצן החזיק את הדלת בכל כוחו, אך המחבלים ירו מבעד לדלת ופצעו אותו ברגלו. הוא עשה לעצמו חוסם עורקים והמשיך להחזיק את הדלת. בניסיון להציל את עצמו, קפץ מחלון הממ"ד ונשכב על השיחים, עד אשר נפטר מאובדן דם. לקיבוץ כפר עזה חדרו עשרות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום עשרות חברים, ואחרים נחטפו לרצועת עזה. בין ההרוגים בקיבוץ היו גם אביו של ניצן, אופיר, סבתו בלהה אפשטיין ובן דודתו נטע אפשטיין.
8. אופיר ליבשטיין (1973–2023) נולד באילת, גדל והתחנך בכפר נטר. הוא למד בכפר הילדים והנוער "ויצ"ו קנדה הדסים", ועם סיום הלימודים התגייס לחיל הרפואה ושירת כמדריך וחובש. כשהשתחרר עבד בעסק לבניית כיסאות גלגלים בהזמנה אישית של אביו והקים עם קרוב משפחה חברה לציוד משרדי. אחר כך למד תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במדעי היהדות. ב־1998 נישא לוורד, הם הקימו את ביתם בכפר עזה ונולדו להם ארבעה בנים. כאיש חזון ויזם הקים חברת הסטארט אפ למסחר אלקטרוני ואת אתר האינטרנט "פי אלף". יחד עם אחיו דורון הקים חברה לאימון אישי ועסקי מקוון בשם "קאוצ'ינג אינטראקטיב". נוסף על כך היה פעיל חברתית וציבורית. הוא ישב בדירקטוריונים של חברות סטארט אפ שונות, כיהן כיו"ר תערוכת החקלאות "אגריטך", כיו"ר "מרכז ג'ו אלון" וכן כיו"ר קיבוץ חולית. ב־2017 נבחר למנכ"ל "איגוד התעשייה הקיבוצית" לאחר ששימש סמנכ"ל סחר חוץ באיגוד ויו"ר קרן "המשתלה" לעידוד יזמות וחדשנות. ב־2018 נבחר לראשות המועצה האזורית שער הנגב ושירת את תושבי האזור במסירות ובאהבה. בתקופת כהונתו נרקמו שלל תוכניות לפיתוח הכלכלה המקומית והוגדרו מנועי צמיחה לפיתוח האזור: מאנרגיה סולארית, חקלאות, תיירות ועד חממות טכנולוגיות בתחומי האגריטק והביטחון. הוא קידם תוכניות לבניית פארק תעשייה "ארזים" משותף לעזתים ולישראלים, עם מפעלים ומשרדי הייטק, שלוחה קדמית של בית חולים ושלוחה של אוניברסיטה. יהדות התפוצות הייתה קרובה לליבו: הוא כיהן כיו"ר תנועת "הבונים דרור" וייסד את עמותת WeKibbutz לקידום הקשרים בין ישראל לתפוצות. במסגרת העמותה הוקמו מיזמים שונים: "חמסה", תוכנית המלווה חיילים בודדים מהגעתם ארצה, בעת שירותם הצבאי ועד לקליטתם באזרחות. תוכנית "הללויה" למנהיגות בין־לאומית לבני נוער ותוכנית "נטעים" הפועלת בקרב קהילות יהודיות קטנות בעולם במטרה לחזקן ולהעמיק את קשריהן עם ישראל. אופיר היה אדם אופטימי ומלא תקווה שהאמין בכוחה של הקהילה וביכולת לחולל שינוי. הוא נהג לומר: "כל דבר אני רואה פעמיים: פעם אחת בחלום ופעם שנייה כשזה קורה". על יישובי עוטף עזה אמר: "תשעים וחמישה אחוז גן עדן וחמישה אחוז גיהינום". בבוקר 7 באוקטובר 2023 שהה אופיר בביתו בכפר עזה עם אשתו ורד וילדיהם אביב, עידן ואורי. בנו הצעיר ניצן שהה בדירתו במגורי הצעירים בקיבוץ. כשקיבל הודעה על חדירת מחבלים לקיבוץ, יצא מיד מביתו מצויד באקדחו לעבר הנשקייה והיה מהראשונים שהגיעו לשם, הצטייד בנשק ויצא לברר דיווחים על חדירת מצנחי רחיפה. הוא נתקל במחבלים ונלחם בהם בגבורה, עד שאירע מעצור בנשקו. כמה דקות לפני השעה שבע בבוקר נורה למוות מתחת לעץ הזית סמוך לביתו. אביב בנו שיצא לחפשו מצאו כעבור שעה. בנו הצעיר ניצן נפצע באותו בוקר מירי מחבלים, הצליח לצאת מדירתו אך מת מפצעיו. גם חמותו בלהה אפשטיין וקרוב משפחתו נטע אפשטיין נרצחו בקיבוץ.
9. שירת ים עמר (2004–2023) נולדה בכפר מעש וגדלה שם בילדותה. לאחר כמה שנים עברו בני המשפחה לגור בקריית אונו, היא למדה שם בבית הספר היסודי ע"ש יעקב כהן, בחטיבת הביניים שז"ר ובתיכון בן־צבי. בתקופת הלימודים הדריכה בתנועת הצופים. תחביבה העיקרי היה עיצוב בגדים ואופנה. היא למדה בכוחות עצמה לעצב בגדים ולתפור אותם, ואימצה סגנון לבוש צבעוני וייחודי. היא חלמה להמשיך ולפתח את כישוריה בתחום זה ולהיות מעצבת אופנה. ב־30 ביולי 2023 התגייסה לצבא ושובצה לתפקיד בקרית איסוף יבשתית בחיל הגנת הגבולות. את קורס ההכשרה סיימה בהצטיינות וכהערכה זכתה לקבל את כומתת המפקדת שלה. בסיומו שובצה לגדוד 414, גדוד האיסוף של אוגדת עזה, ובראשית אוקטובר 2023 הוצבה במוצב נחל עוז. ב‏־7 באוקטובר 2023 שירת ים הייתה במוצב נחל עוז, אליו הגיעה יומיים לפני כן. היא נהרגה באותו יום.
10. אביהוא מורי (1994–2023) נולד במושב ניר עקיבא והתגורר שם. בצבא שירת בחטיבת גבעתי. ב־23 באוקטובר 2023 חצה את הגבול לעבר עזה, וזוהה בידי חיילים כמחבל. נהרג מכטב"ם ששוגר לעברו. אביהוא מורי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במושב מבועים.
11. סרגיי שמרקין (1991–2023) נולד בטג'יקיסטאן והתחנך שם. בגיל 11 עלה עם בני משפחתו לארץ והם התגוררו בחולון. שם למד בחטיבת הביניים ובתיכון. ב־2009 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בפלס"ר גבעתי. בהמשך יצא לקורס מפקדים ושימש כמפקד ביחידה. חלק ניכר משירותו הצבאי היה בצפון הארץ, ובמהלכו התאהב באזור, וכשהשתחרר עבר להתגורר בקריית שמונה. אחרי כמה שנים החל לעבוד במשרד תיווך בעיר, ושם פגש את מאיה. הם הפכו לחברים טובים, אבל מהר מאוד הבינו שיש ביניהם משהו עמוק יותר מידידות והפכו לזוג. שאיפתו לתרום למדינה ליוותה אותו גם בשירות המילואים. ב־2022 ביקש לעבור ליחידה קרבית יותר מזו שאליה היה שייך עד אז, בקשתו לא נענתה מיד, אך הוא התעקש. לקראת סוף ספטמבר 2023 הוא הועבר לגדוד 697 בחטיבה 551 (עוצבת "חצי האש"), שם שימש כקשר מ"פ. ב־7 באוקטובר 2023 הוא היה בדירתו בקריית שמונה, וברגע שהבין את ממדי המתקפה, יצא מיד דרומה. בשבועות הבאים לקח חלק בפעילות המבצעית של היחידה ובאימונים לקראת הלחימה הקרקעית ברצועת עזה. סרגיי נלחם ברצועת עזה במשך כשבועיים ולקח חלק בפעולות מבצעיות מורכבות. ב־10 בנובמבר 2023 נכנס עם כוח לוחמים למבנה בבית חאנון שבצפון הרצועה כדי לחפש פיר מנהרה. בזמן סריקת המבנה התפוצץ הפיר הממולכד וחלקים מהמבנה קרסו על הלוחמים. סרגיי נהרג במקום.
12. עומר חרמש (1975–2023) נולד באשקלון וגדל והתחנך בכפר עזה. למד בבית חינוך שער הנגב ועם סיום הלימודים התגייס לצבא. כשהשתחרר למד לתואר ראשון במכללת ספיר, בהמשך למד חינוך גופני במכללת קיי והתמחה בחינוך המיוחד. בקיבוץ הוא עבד עם ילדים במסגרת החינוך הבלתי־פורמלי. אהב מאוד את עבודתו, וילדי הקיבוץ השיבו לו אהבה ונהרו אחריו. עומר אהב מאוד כלבים וגידל אותם במסירות. כמו כן היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב, וגם נהנה לשחק בקבוצת הבוגרים בקיבוצו. ב־7 באוקטובר 2023 הוא הסתתר בממ"ד בביתו, פגוע בכף היד ונרצח במקום. 
13. בן פישמן (2002–2023) נולד והתחנך בכפר סבא. מילדותו שיחק כדורסל במועדון הפועל כפר סבא והיה אוהד של קבוצות הכדורסל והכדורגל של הפועל תל אביב. ב־2020 הוא התגייס לצנחנים בשנת 2020 והשתחרר בקיץ 2023. בן הגיע לבלות בפסטיבל הנובה ונרצח בשעה שניסה להימלט מן המקום.