מספר יצירה: #11504

אמן:
גלבוע נחום
תאריך:
2004
נושא:
בניין, דמויות, הווי העיר, נופי הארץ ואתריה
יישוב:
תל אביב־יפו
כתובת:
אד"ם הכהן 3
בעלים:
פרטית
מידות:
חומרים:
אריחי קרמיקה, צבע
טכניקה:
ציור על אריחים
מבנה:
ציבורי
מיקום:
פנים
יצירה קיימת
כן

ברחובות תל אביב

את האריחים ייצר דוד ליבוביץ בעבודת יד בסטודיו בוולנסיה שבספרד, שפעלו בו תנורי עץ לקרמיקה. את הציור המקורי של נחום גלבוע (0.6X0.8 מטר)  הגדילו וציירו על 80 אריחים.   בציור רואים את כיכר מגן דוד בפינת הרחובות אלנבי, שיינקין, המלך ג׳ורג׳, נחלת בנימין, הכרמל בשנות השלושים.

הצייר נחום גלבוע (2017–2015) נולד בסופיה שבבולגריה ליפה ויצחק פרץ שהיה ממייסדי התנועה הציונית בבולגריה. נחום למד בבית ספר עברי, בסמינר למורים עבריים בסופיה ובה־בעת למד גם באקדמיה הלאומית לציור. עם סיום לימודיו היה מורה בבית הספר העברי המרכזי בסופיה. כבן למשפחה ציונית מובהקת וכחניך תנועת הנוער השומר הצעיר התעתד לעלות לארץ ישראל. ב־1939 נישא לחברתו רחל ילידת פלובדיב והם הפליגו באוניית מעפילים לארץ ישראל. הבריטים תפסו את האונייה והנוסעים ובהם בני הזוג הצעירים נכלאו במחנה המעצר עתלית. מששוחררו הגיעו לקיבוץ גן שמואל. משם במצוות התנועה עברו לקיבוץ נגבה ולימים היו ממקימי קיבוץ יקום. ב־1942 התנדב נחום לפלמ"ח ומכיוון שהיה מוכשר בציור התמחה בהכנת מפות. לאחר שסיים בהצלחה את קורס מפקדי המחלקות עבר לשרת במטה המבצעים.  ביוני 1946 בשבת השחורה נפלה בידי הבריטים רשימה שמית של חברי מטה הפלמ"ח והוא קיבל הוראה להסתתר ולשנות את שמו. כך הוא הפך מנחום פרץ לנחום גלבוע. עם שחרורו מהפלמ"ח ב־1947 עזב עם בני משפחתו את הקיבוץ והם עברו לגור בחדרה. נחום היה למורה לציור. בשנים 1952–1953 זכה במלגה ונסע להתמחות מקצועית בפריז. משנות ה־50 ערך יותר מעשרים תערוכות יחיד בישראל ובגלריות חשובות בניו יורק, שטוטגרט, קלן ובזל. כמו כן השתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות בארץ וברחבי העולם. ציוריו הוצגו בתערוכות רבות, והוא נחשב על ידי מבקרי אמנות כרומנטיקן ישראלי מבריק לא רק בשל סגנונו הראליסטי-רומנטי, אלא גם ובעיקר בשל הצבעוניות העשירה של ציוריו, הדיוק בפרטים ורוחב היריעה. ציוריו מאופיינים על ידי רצון לתת ביטוי נאמן ומדויק יותר לתמונה הוויזואלית הנוצרת בדמיונו, בהשפעת רגשותיו ותגובותיו לחיים, לזיכרונות ורשמים מהעבר בבולגריה ובארץ ישראל החלוצית, לפי ויקיפדיה.

מידע נוסף על היצירה
סגור