מראת חלל

"עבודתו של קרל היינץ פרנק (1916–2006) מראת חלל עוסקת ברעיון של השתקפות המתבונן והסביבה על פני השטח. פני השטח מקופלים ומכופפים ומעניקים לצופים את החוויה של ציפה חסרת משקל, שבה המקום והצופים מתמזגים. היצירה נעה לכאורה, ומשתנה בהתאם למה שמיוצג ומשתקף בה. השימוש במראה מבטל את המרחב ויוצר אשליה של מציאות הלוכדת את הצופה, כפי שנעשה בעבר באמצעות חדרי מראות.

האמן ביקש לעקוף את הנטורליזם והמטריאליזם של ייצוג המציאות לטובת ביטוי מופשט ובלתי אשלייתי של המרחב, שמקורו בעבודתו כמעצב תפאורות לתיאטרון. מחקריו בתחום הצורה, החומר והחלל קיבלו את ביטויים בפסלים סביבתיים שהוצבו במרחבים שונים בגרמניה. המפורסם בהם נקרא יער העמודים והוצב בשטוטגרט ב־1979. רוב פסליו עומדים במרחב הפתוח, והצופים מוזמנים לנוע ביניהם, בעוד שביצירה המוצבת באוניברסיטה ההתבוננות היא נוכח היצירה הצמודה לקיר והתנועה נוצרת בה מתוך השתקפות הצופים והסביבה בה", מיכל מור, "אמנות בעברית", עמ' 122.