תל אביב של מטה ותל אביב של מעלה

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו

בציור האומן מנסה ללכוד את רוחה של העיר תל אביב – בצידה האחד של המשאית מתוארת ״תל אביב של מטה״ ובה מוטיבים צורניים שנותנים לעיר את אופייה: רחוב, מעבר חצייה, אבני שפה וכו׳. בצד השני ״תל אביב של מעלה״ – מנותקת, אסקפיסטית, עם קירות מסך ומעט שמיים. נוי מספר שכל רעשי החוץ של הסביבה השפיעו וכמו נכנסו לציור שלו – קולות המכוניות בכביש, החום, משב האוויר, גם בהשפעת הצבע התעשייתי והפורמט הענק. כשצייר מעבר חצייה הרגיש כאילו הוא עושה זאת במציאות, כשצייר חלונות הרגיש כמנקה חלונות, והזיע כשצייר את האספלט השחור של הכביש, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו

סרטון על היצירה.