בסגנון מאטיס

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו

שי אזולאי נולד בקריית שמונה (1971–), הוא בוגר תואר ראשון ושני בבצלאל וכיום הוא מרצה שם. הציג תערוכות יחיד במוזאון ת"א (2011) ובמוזאון הרצליה לאמנות עכשווית (2018) וכן היו לו תערוכות יחיד בטוקיו, שיקגו, קליבלנד, ניו יורק, אמסטרדם ובייג'ין. הוא זוכה פרס מוזס לציור (2007), פרס מורשה מוזאון ת"א (2008), פרס עידוד היצירה משרד התרבות והספורט (2011), פרס שרת התרבות (2019), פרס לנדאו (2020).

היצירה שלו עוסקת בדמיון, אך יש לה הקשרים מעולם האמנות, מעולם הצייר, מחיי האמן בסטודיו שלו וגם ממצבים שונים המתרחשים בטבע. בזכות מיזם זה הייתה לו הזדמנות למפגש ישיר "בכביש" עם האמנות שלו. בצד אחד של המשאית ציור מסדרת העבודות המושפעות ממגזרות הנייר של האמן אנרי מאטיס, כאשר האיש הקטן בסירה הוא מסמל  מעין עולם פנימי המוצף בהשפעתו של המאסטר הגדול מאטיס. בצד שני של המשאית ציור סטודיו טיפוסי שבו יש את ה"מצייצים", שחגים סביב האמן המסתכל על שולחן העבודה שלו ומתחיל להפליג בדמיונו,  לפי אתר המיזם "אמנות בדרכים".

סרטון על היצירה.