אלעד רוזן נולד בהוד השרון (1980–), חי ועובד בתל אביב־יפו. הוא בוגר תואר ראשון ושני בהצטיינות מהמחלקה לאמנות בבצלאל, בוגר תכנית הרזידנסי של הסיטה לאמנות בפריז (2018) ובתל אביב (2016). זוכה פרס אמן צעיר מטעם משרד התרבות והספורט לשנת 2015 וזוכה הפרס לציור על שם אסנת מוזס לשנת 2010. הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות, ביניהן: בית האמנים ירושלים, מוזיאון חיפה לאמנות, גלריה המדרשה תל אביב, גלריה רוזנפלד תל אביב גלריה ברבור בירושלים.

בציורו האקספרסיבי הוא מושפע ממגוון רחב של עולמות תרבותיים וסגנונות אמנותיים: פופ ארט, קומיקס, קומדיות סלפסטיק, אמנות ילידית ואאוטסיידרית (Art Brut). את ההשראה לדימויים ולקומפוזיציות הוא שואב בין היתר מהגרפיקה הפרימיטיבית של משחקי וידאו ומחשב מוקדמים שהיו חלק מנוף ילדותו. בציוריו, הממוקמים על הציר שבין מופשט לפיגורטיבי, מתקיים מתח מתמיד בין צבעוניות עליזה וילדותית וסגנון מרושל וספונטני, לבין תוכן כאוטי, אלים, וחרדתי – דיסוננס המייצר סוג של פרודיה גרוטסקית. רוזן מרבה לעסוק בעודף המידע של העידן הנוכחי, זרם בלתי פוסק של אירועים חדשותיים, זוועות, ובעיקר אין־סוף דימויים, אשר מייצרים לעיתים תחושת אין־אונים ואין־אונות, נוכח חוסר היכולת (או הרצון) לנקוט בפעולה ממשית היוצאת אל מחוץ לגבולות המרחב הווירטואלי. בציור על המשאית חוזר רוזן לדימוי התות אשר מזין את עבודתו בהקשרים מגוונים – הצורה האייקונית המזכירה אימוג'י ויכולה גם להדמות לדיוקן אנושי, יחד עם עולם הדימויים המתקשר בו של מתיקות ורומנטיקה אבל גם דקדנס וריקבון. על צד אחד של המשאית צוירו התותים במצב של קונפליקט ובצידה השני הדמויות מתחבקות ברגע אידילי של אהבה ואחדות. רוזן מבקש כך לנסות להתגבר על חוסר האונים של האמנות ולהציע אלטרנטיבה לעתיד אחר, טוב יותר, לפי אתר המיזם "אמנות בדרכים".

​סרטון על היצירה.