השואה והתקומה

הפסל מאיר־גבי ארמן (1923–1996) נולד באופטוב (Opatow) פולין. ב־1937 עם סיום לימודיו ב"תרבות" החל ללמוד בבית ספר חקלאי בעיר קולומיאה (Kolomyja). בחופשות כשביקר בבית הוריו, התחיל לפסל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר לאופטוב ועבד כשוליית נפח. ב־1941 נכלאו יהודי העיר בגטו, וב־1942 נשלחו מאיר והוריו למחנה עבודה בסנדומייז' (Sandomierz), שם שהו כשנה. ב־1943 נשלחו למחנה עבודה בסטרכוביצה (Starachowice), שם הועבד מאיר במפעל לייצור תחמושת. באוגוסט 1944 נשלחו השלושה למחנה אושוויץ. שם הופרד מאיר מאימו ונשאר עם אביו עד לינואר 1945, עת נשלח למחנה מאוטהאוזן (Mauthausen) באוסטריה. האב הוכה למוות על ידי איש אס אס באפריל 1945. לאחר שחרור המחנה במאי 1945 הגיע מאיר לחופי איטליה ומשם הגיע ארצה על סיפון אוניית המעפילים "נצר סרני".  הוא התיישב בקיבוץ גשר, ועבד בגן הירק וגם היה רועה צאן, וב־1947 נודע לו כי אימו שרדה את המלחמה והיגרה לקנדה. במלחמת העצמאות נפצע מאיר ארמן קשה, ולאחר שיקום ארוך חזר לקיבוץ. ב־1952 היגר לקנדה כדי להתאחד עם אימו. באותה שנה התחתן עם טילי לבית סופין, בת ליהודים שהיגרו מרוסיה לקנדה ערב המלחמה. 15 שנה חיו בני הזוג בחווה חקלאית בצפון קנדה וגידלו בקר. ב־1970 הם התיישבו במונטריאול (Montreal), שם עסק מאיר בפיסול, בעיקר של דמויות מהווי החיים היהודיים. לאחר מותה של טילי ב־1996 חזר מאיר ארמן לקיבוץ גשר, שם המשיך לעסוק בפיסול.