שלוש מאות גרם

הטקסט שבעבודה מתעד שיחה יומיומית בין מוכר לקונה בחנות גבינות בשוק הכרמל, הנמצא ברחוב המקביל. השיחה הועתקה לקיר הבניין, והעבודה מצביעה דרכה על המתח שבין היומיומי והמדובר בשוק הכרמל לבין מוסדות האמנות שפעלו באזור, אך נותרו מנותקים מהחיים שסבבו אותם. הטקסט בספריי אדום נכתב ללא רווחים בין המילים, וכך נוצרה חוויית הזרה: הקריאה מחייבת את הצופה ללכת לאורך הקיר, להתעכב, לפרק ולחבר מחדש את הרצף למילים. בדרך זאת הופכת השפה המדוברת לשפה זרה ודורשת פענוח, שמתרחש במפגש בין הקורא לבין העבודה והפרפורמטיביות של פעולת הקריאה עצמה.

הכיתוב על הקיר: גבינהבולגריתדלגדמהעוגשלושחומוסאחדטחינהמהעודשלושיםוארבעמהעודאמאסלטחציליםאיזהישחצילעלהאשחצילהמיונזחצילחצילעםטחינהמנבאלךחצילבליכלוםחמשארבעיםתביאלישנייםלבנהקטנהמהעודזהוותשיםליבשתישקיותמהבשבילךתןליצפתיתכמהשלושמאותגרםוחציקילועמק

מצב השתמרות היצירה: העבודה הוצבה ב־2010 על קיר הבניין בפינת הרחובות קלישר וצדוק הכהן במסגרת התערוכה "קובייה לבנה – קובייה שחורה" (שאצרה אורלי רומן) – אז בניין בית הספר לאמנות של סמינר הקיבוצים. לאחר כמה שנים הפך הבניין למשכן "סדנאות האמנים בתל אביב" (עד 2019). בשנת 2020 שופץ הבניין והוסב למתנ"ס עירוני, והעבודה נמחתה.