האמן עמי לוי נולד בצרפת (1954–2013) ועלה ארצה כילד ב־1961. עולם האמנות והאדריכלות הקיף אותו מילדותו: אביו היה אדריכל ואמו הייתה הגלריסטית שרה לוי, אשר דירת מגוריה – הגלריה שלה הפכה למוסד אמנות ייחודי בישראל. עמי לוי שלימד במשך 30 שנה במוסדות אמנות מרכזיים: במגמת האמנות בתיכון לאמנויות תלמה ילין בגבעתיים, במכון לאמנות במכללה האקדמית אורנים בקריית טבעון, במחלקה לקרמיקה וזכוכית באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים, השפיע על דורות של תלמידים. הוא ראה עצמו קודם כול כפסל, אף שפעולת הציור הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. בעוד פסלים צעירים בני דורו עסקו בשנות ה־80 בפירוק והשתמשו באובייקטים מן המוכן, לוי פיתח שפה אישית עצמאית בעץ, עופרת וזכוכית ויצר עבודות אשר שאפו לסדר, סימטריה והרמוניה והתרחקו מרוח "דלות החומר". בשנות ה־90 החל להתמקד בפיסול בזכוכית שהיה יוצא דופן בשדה האמנות המקומית והקדים את זמנו. עבודות רבות שלו מוצבות במרחבים ציבוריים בכל רחבי הארץ, לפי דברי האוצרת ענת גטניו.

מרכז דניאל לחתירה הוא בית ללימודי חתירה וימאות, המקדם את החתירה האקדמית בישראל, מטפח אלופים ומעצים אוכלוסיות מיוחדות ובעלי מוגבלויות באמצעות פעילות ימית. המרכז מספק את התשתית המובילה בישראל לספורט ומציע קורסים ב־3 ענפי חתירה שונים: חתירה האקדמית, קיאקים ימיים, קיאקים אולימפיים ובנוסף מגוון פעילויות קבוצתית בסירות דרקון. המרכז משמש בית לנבחרות ישראל בחתירה אולימפית פראלימפית, ומוביל בחינוך ימי, חוגי חתירה, שייט וקייטנות לילדים ונוער.