״מפרץ השלום״ של אבי נשאר בצד הדרך מבארי לנחביר (ולעזה), יגאל זורע

ביום חמישי האחרון הגענו עד לאתר המיוחד שאבי מור הקים בצד הדרך מחוץ לבארי. ⛰︎ אבי, שנרצח ב־7.10 בביתו בבארי, אהב בעלי חיים. הוא אסף חיות רבות, ולעיתים טיפל במקביל בשישה כלבים או במספר דומה של חתולים בביתו, עד שהדבר היה מקשה עליו, ואז הוא היה דואג למצוא בית לכל אחד ואחת מהן. גם כשכבר לא גידל חיות בביתו, הוא המשיך להאכיל חתולים רבים ברחובות, ולהשאיר קערות מים ברחוב לכלבים ולחתולים – היו בו עדינות וחמלה יוצאי דופן.

אבי חיפש תמיד את הטוב והיופי בעולם, גם כשזה היקשה והכביד עליו. הוא רצה מאוד להשתקם, ולהיות חלק מהחברה. הוא אהב לתקן ולשפץ דברים, ולנסות לבטא את עצמו דרך ניסיונותיו לייפות את העולם סביבו, אם בדאגה לבעלי החיים או בשתילת צמחים רבים בקיבוץ ומחוצה לו.

אבי הקים את המקום על הכביש הראשי לנחביר ב־2013, בנקודה שבה רכב בלתי זהיר דרס למוות את הכלב של אחד מבניו. מאז הוא בא כל יום לנקודה. בהתחלה רק סימן באבן ובהמשך התחיל לשתול בוגנוויליות ועציצים (האשל הגיע בעצמו). ביולי 2014, ב״צוק איתן״, כשהמקום נבלע בתוך השטח צבאי סגור, אבי המשיך להגיע מדי יום לטפל ולטפח, והחליט לקרוא לו ״מפרץ השלום״. המוטו: ״מקום זה מוגן מכל סוג של אלימות כלשהי״. זה המסר של המקום. האתר הוקם לצד הכביש שיוצא מבארי מערבה, אל החוחובה והמנגו ולכיוון נחביר. אותו הכביש דרכו הגיעו מאות המחבלים, וזה שהפך אחרי ה־7.10 לדרך הטנקים והכלים הצבאיים אל הרצועה וממנה.

ב״ימים האחרים״ כשהיינו מגיעים לשם, שמחנו לראות כל פעם עץ נוסף שאבי שתל וסוג של פסל או לוח עם אמירה אישית שהוא הציב שם. היינו בטוחים שאחרי עשרה חודשים ״האתר של אבי״ נדרס ונרמס כמו הרבה מקומות בבארי. ביום חמישי גילינו שאומנם האבק כיסה חלק גדול מהעצים, השיחים והפסלים, אבל רוב האתר שרד את האירועים הנוראיים. ניקינו קצת את האבק מלוחות האבן, אולי מישהו עוד יבוא וישקה את העצים בשליחותו של אבי או שהגשם יגיע, קצת אחרי החצבים כמה עצוב שאבי עצמו לא שרד כדי לחדש את המקום המקורי והמעניין ולנסות לשדר תקווה כלשהי בתוך ים הייאוש והחורבן.