אנשים נוסעים

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו.

סרטון על העבודה, מתוך אתר "אמנות בדרכים".

נועם ונקרט נולדה בכפר סבא (1979–), סיימה תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב (2006), לימודי אמנות במדרשה (2009) ו־MFA בבצלאל (2012). היא עוסקת בציור ובמיצבים ציוריים, מורה לציור ולרישום וראש המחלקה לאמנות במנשר.

בשנים האחרונות עוסקת בציור בחוויות האישיות שלה כאימא וכאישה. בתוך הציורים האישיים נמזגים דימויים מתולדות האמנות. ונקרט מקיימת דיאלוג בעבודתה עם ציירים־גברים מודרניסטיים ועם האופן שבו הם תיארו נשים. בעבודות המיצב שלה ונקרט מפרקת את הציור לצורות נפרדות המצויות במישורים שונים, ומאפשרת ריבוי נקודות מבט על הציור. על המשאית שלל נקודות מבט; מצד אחד, מבט פנורמי על פקק תנועה שמאוכלס על ידי נשים בלבד. למעשה זו לא תמונה מנקודת מבט אחת ויחידה אלא אוסף של מבטים. לנוסעת החולפת על פני המשאית יש אפשרות לקרוא את הציור מצד לצד, כמו סיפור או אוסף של סיפורים קטנים; שתי נהגות משוחחות דרך חלונות פתוחים, נהגת יוצאת מהאוטו כדי לצייר את השקיעה, אחרת בוכה ושכנתה לפקק מגישה לה ממחטה. זוהי פנטזיה על פקק נשי שיש בו איכות של זרימה, שהייה ברגע, אמפתיה. בצידה השני של המשאית: מראה מנקודת המבט של נהגת. המבט מופנה החוצה אל נוף של ים בשקיעה, וגם אחורה אל ילד ישן. מצד אחד זהו רגע של שלוה, ומצד שני יש בו החמצה: הנוף נהדר אך הילד נרדם ואי אפשר לצאת ולחוות את הרגע בשלמותו, לפי האתר "אמנות בדרכים".