ארבעת המינים במוֹצָא

לפי דברי האמן שאול יוסיפון,

המוטיב של הפסיפס הוא ארבעת המינים והם הוצבו על קיר הבטון מעל החלונות מתוך רצון להדגיש את חשיבותה של מוצא לאורך ההיסטוריה ולהעביר מסר של אחדות, התחדשות והמשכיות. הנושא נבחר גם כי היו במקום ארבע גומחות. הפסיפס נוצר בשיתוף פעולה בין האמן שהוא תושב מוצא וקהילת מתפללי בית הכנסת, ונציגם הגבאי אלי מזרחי. חברי הקהילה היו שותפים לגיבוש נושא היצירה, ונורית מזרחי ושיר יוסיפון סייעו בעיצובו.

האתרוג – בפסיפס מוצג עץ האתרוג ואתרוג מוגדל.

כפות התמרים – הלולב מיוצג על ידי הדקל.

ההדס – סמלו הוא המגן דוד שבנוי מצלעות ישרות של שני משולשים שמשתלבות יחד כמו ההדס שבנוי משלשות עלים. הצבע הפנימי הצהוב שמזכיר את הטלאי, מוקף בכחול ובתכלת – סמלי מדינת ישראל שהתחדשה, בתוך המגן הדוד ענפי הדס סמל לשילוב, להתחדשות ולאחדות. ישעיה תיאר את בני ישראל השבים לארצם, ולקראתם ההרים והגבעות פוצחים ברינה: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו נה, יג) – כל הבנייה וההתחדשות שאנו רואים  ושותפים היום.

הערבה – החיבור של מוצא לארבעת המינים  "מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא. יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן בצידי המזבח, ראשיהן כפופין על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת… ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים", מסכת סוכה ד, ה)

תמונה נפרדת מתארת את המושבה מוצא על אם הדרך לירושלים. ניתן להבחין בבית הכנסת העתיק, בגשר על נחל שורק ואף בבית ההבראה 'ארזה'.

ביצוע הפסיפס ארך כתשעה חודשים. את האבנים  חתכו והכינו בסדנה במוצא: כל גוש אבן נחצה במשור חשמלי לרצועות ואחר כך עוצב בפטיש לגודל הרצוי. את העבודה הזו ביצעו שאול ושיר יוסיפון בעזרתם של שאר בני המשפחה וחברים.