ירושלים של מעלה

הצייר דוד רקיע היה חבר בקהילת הר־אל ותרם לבית הכנסת ארבע מיצירותיו.

הציורים צוירו בצבע אקריליק על דיקט. בלוח המרכזי שצורתו קשתית, מול הכניסה יש דימוי מרכזי עץ תמר הנחצה על ידי חומת ירושלים ומוקף במילים "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". מימין יש אותיות גדולות המרכיבות את הפסוק "לכו ונעלה אל בית אלוהי יעקב", ומצד שמאל של הציור כתוב: "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו" וגם "ושפט בין הגויים". בראש הקיר השמאלי תלוי עוד ציור קשתי, והוא מחולק לשלושה פאנלים: חומות העיר המכונפות מרחפות, במרכז בוקרע מקור אור עליון ובהיר ומעליו ככתר כתובה המילה "ציון" וקרני שמש תכולות "ציוניות" מתפצלות ממנו אל כל עבר. באחד השערים נחבא מגן דוד עטוף צל. גבעות ירושלים ובתיה כמו צומחים מרובד תחתון של אותיות עבריות, לפי גדעון עפרת, דוד רקיע: אותות, עמ' 53–54. ויש גם לוח עגול ובו כתוב באותיות בהירות "הראל".

גם ציור המנורה על רקע כחול  הוא יצירתו של דוד רקיע.

קהילת הר־אל, שהיא הקהילה הרפורמית הוותיקה בישראל, נוסדה בשנת 1958 בשם "החוגים להתחדשות החיים הדתיים". ב־1962 עברה הקהילה ברחוב שמואל הנגיד 16 והוא משכנה עד היום. חברי הקהילה מתפללים ללא מחיצות בין נשים לגברים. כיום בחצר הקסומה של קהילת הר־אל ובבית הכנסת שלה נערכים טקסי מעגל חיים ייחודיים ושוויוניים: טקסי לידה, טקסי בת־מצווה ובר־מצווה, נישואין וקידושין, חנוכת בית, גיוס לצבא, עלייה לארץ, התחלות חדשות, ימי הולדת מיוחדים.

בניין הקהילה ובית צ'רצ'יל – שני הבניינים שנשתמרו עד היום במתחם צ'רצ'יל הם בניין קהילת הר־אל (שמואל הנגיד 16) ובית צ'רצ'יל (שמואל הנגיד 18). בית אלבינה (שכונה בפי התושבים "הבית הלבן") הוקם כנראה כחלק משכונת אל־אמירה (הנסיכה) שנבנתה למען משפחות נוצריות יווניות־אורתודוקסיות בתחילת המאה ה־19 באזור בית הקברות ממילא והתרחבה לכיוון רח' המלך ג'ורג'. בית אלבינה המשמש כיום משכנה של קהילת הר־אל, היה הבניין הראשון שנבנה במתחם בשנים 1860–1890. אגב, לפי הקמרונות ותקרת הריילסים (אדני הברזל) סבור אדריכל השימור שפירא שהבית אף הוקם קודם לשכונת אל־אמירה. עם השנים נוספו לו תוספות בנייה. במתחם נחשף גם בור מים שהיה לחדר הסקות ישן ובו דוודים מתחילת המאה ה־19. ב־1899, כפי שמעיד הכיתוב על הסורג, שנמצא בעבר מעל דלת הכניסה הראשית, נבנה בסמוך לו "בית צ'רצ'יל", ששמו ניתן לו כי במקום הוקם בהוראתו של צ'רצ'יל בית החלמה לחיילים בריטיים.

שני הבניינים נבנו על שטח שהיה שייך למשפחת אלבינה. ג'וזף פסקל אלבינה היה ערבי־נוצרי שנולד בשכונת קטמון בירושלים – סוחר, יזם, איש נדל"ן, קבלן בניין, איש קולנוע ואספן אומנות. בין השאר הקים חברה קבלנית בשותפות עם שני מהנדסי בניין יהודים, אף שאנשי הוועד הערבי העליון הזהירו אותו משיתוף פעולה עם יהודים. החברה שלו הקימה בניינים רבים בירושלים ובהם: ימק"א, מלון המלך דוד, קולנוע רקס, מלון פאלאס ואף את שדה התעופה הבין־לאומי בלוד, לפי שני שלמה.