על הצייר אלכס לוי בהיותו תלמיד במוסד החינוכי בשריד

ועל אודות בית הספר למכונאוּת חקלאית שעל אחד מקירותיו נמצא ציורו

במאי 1945 החליטו בקיבוץ שריד להקים מוסד חינוכי מקומי, השלישי מבין מוסדות החינוך של הקיבוץ הארצי באותם ימים (קדמו לו משמר העמק ובית אלפא). ביוני אותה שנה הונחה אבן הפינה למוסד החינוכי ובאוקטובר נפתחה שנת הלימודים הראשונה. הקבוצות הראשונות שלמדו במוסד בשריד היו "אלומה" ו"שחר". בקבוצת "אלומה" היו נערים שהגיעו ארצה אחרי השואה, ומחנכם היה אליהו אלמן; עם חניכי "שחר" נמנו בוגרי קבוצת "רימון" משריד, ילדים מחברת הנוער היוגוסלבית בשער העמקים וילדי חוץ, ומחנכם היה גרישה (צבי) לביא.

אלכס לוי התחנך בקבוצת "שחר". הוא הגיע לשריד באוקטובר 1945 עם ילדי חברת הנוער היוגוסלבית בשער העמקים, נערים שנשאו בליבם חוויות קשות. נער בן 12 שרק שנה קודם לכן עלה ארצה. במהרה הפך לאחד מעמודי התווך של הקבוצה; תלמיד בולט, בעל דעות מוצקות, חברותי וצייר אומן, פעיל בחברה ובפעולות הקן, כותב חיבורים ושירים. בהדרכתו של דן אמיתי, המורה לציור ויוצר תיאטרון הבובות בשריד, למד את אומנות הציור בכלל, ובמיוחד נחשף ליצירתו של האמן המקסיקני דייגו ריברה, יצירה שהשפיעה עליו רבות. מעניין לציין שבקבוצתו התחנכו עוד תלמידים בעלי כישרון בציור כמו: גילה צוקר משריד וגרשון קניספל, שהיה ילד חוץ בשריד. ברבות השנים יהיו גם הם אומנים בעלי שם. קשר חברי מיוחד נרקם בין אלכס לבין ראובן פרייברגר (לימים ירון), שהיה למוזיקאי מוכשר. ראובן היה אף הוא מחברת הנוער היוגוסלבית בשער העמקים וחניך בקבוצת "שחר".

המשורר נתן (קליין) יונתן השתלב אף הוא בצוות החינוכי של המוסד כמורה למקצועות ההומניסטיקה. בעידודו החלו הנערים להוציא לאור את "בין האורנים", עלון המוסד החינוכי. עלון זה היה האח הבכור של "ספר החיים" – יומן שבו הם תיעדו את אורחות חייהם. מדי שבוע כתבו הנערים את הווי היומיום על גבי דפים, ואלו נתלו על לוח המודעות בחדר האוכל ואחר כך נכרכו בספרים עבי כרס. כל שנות לימודיו במוסד אייר אלכס את "ספר החיים". גם את כריכת ספר השירים הראשון של נתן יונתן "שבילי עפר" (1951) הוא אייר.

עם פתיחת שנת הלימודים בספטמבר 1950, נפתחה במוסד כיתה מקצועית ראשונה, ולמדו בה תלמידים מקבוצת "לפיד". בהתחלה התקיימו הלימודיים העיוניים והמעשיים בתחומי המוסד, אך בהמשך הועבר הלימוד המעשי אל ראש הגבעה. שם, במדרון הצפוני של הגבעה, הקימו בית מלאכה גדול ללימוד מסגרות ובצמוד לו בית מלאכה ללימוד מכונאות. בעלון הקיבוץ נכתב: "השבוע נסתיימה עבודת החשמל בכיתה המקצועית ובזה הופעלו כל המכונות של בית המלאכה. אף הלימודים בחרטות החלו. הבולדוזר סידר את המגרש מסביב לבית, וסודר שביל מחבר. כן צייר אלכס ציור קיר גדול בתוך בית המלאכה ובשבוע הראשון של חודש מרץ תהיה הפתיחה הרשמית של בית הספר". ("בשריד" 14.2.1952) תלמידי המקצועית באותם ימים זוכרים איך בשעה שהם למדו, עמד אלכס על פיגום גבוה שהכינו לו עובדי הבניין וצייר במשך מספר חודשים את היצירה. היה זה בשנת 1951.

1951 הייתה שנה של התרוממות רוח ועשייה משותפת בשריד, שכן הכול היו עסוקים בהכנות לחגיגות ה־25 לקיבוץ שעמדו להיערך בקיץ. באותה שנה סיימה קבוצת "שחר" את שנת ה־י"ב. אני מניחה שבאותם ימים של התגייסות המונית של כל החברים, בני הנוער והילדים, כל אחד בתחומו, יצר אלכס את ציור הקיר שלו. בסוף הקיץ התפזרו נערי "שחר" איש איש לקיבוצו, לביתו ואחר כך הלכו אל הצבא.

אילת רוזן קרוא, אוצרת ההיסטוריה של קיבוץ שריד, יולי 2025