מספר יצירה: #3279

אמן:
ירושלמי טל
תאריך:
2022
נושא:
ארכאולוגיה, עולם החי
יישוב:
משאית
כתובת:
משאית
בעלים:
פרטית
מידות:
7.5X2.4 מטר
חומרים:
צבע
טכניקה:
ציור
מבנה:
ציבורי
מיקום:
חוץ
יצירה קיימת
כן

בעלי חיים

טל ירושלמי, אתר אמנות בדרכים.

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו

טל ירושלמי נולדה בנתניה (1978–), חיה ויוצרת בתל אביב. למדה תואר ראשון ושני בבצלאל. מרצה במחלקה לאמנות רב־תחומית בשנקר ומלמדת בתיכון תלמה ילין לאמנויות. הציגה בתערוכות בארץ ובעולם וביניהן: גלריה נגא, גלריה מאיה, מוזאון בר דוד, בית האמנים בירושלים, גלריה חזי כהן, מוזאון פתח תקווה, גלריה ברוורמן, מוזאון אשדוד, גלריה ברבור, המרכז לאמנות עכשווית בברמן גרמניה, יריד צבע טרי, מוזאון ינקו דאדא, גלריה אלון שגב. זכתה במלגת קרן אמריקה–ישראל, במלגת אמן־מורה של משרד התרבות בתמיכת מועצת מפעל הפיס בהפקת תערוכה וספר אמנית, בפרס עידוד היצירה של משרד התרבות (2018) ובמלגת שהות של התואר השני בצלאל (2019). היא עוסקת בציור ובמיצבי ציור הנוצרים מתוך דיאלוג מורכב עם ארכאולוגיה ועם חפצים שנעשו בעבודת יד: אריגים, מקלעות, אבני צר מסותתות או כלים מגולפים. בחלל הציור הם מתנתקים ממשמעותם המקורית ומוענק להם הקשר חדש. חפירה ארכיאולוגית היא אתר של דימויים בציורים של טל, אבל גם אופן פעולה ורעיון. לשכבות הציור יש משמעות רבה: הציור נבנה כשכבות של זמנים ומקומות שנצברו ונערמו והעלימו פרטים.

על המשאית מצוירים בעלי חיים, שההשראה להם באה מפסיפסים שנמצאו בישראל: פסיפס הציפורים בקיסריה, הפסיפס מבית הכנסת במעון והפסיפס מלוד. הציפורים, הנמרים, הארנבות והאיילים צוירו בסטודיו ע"י פיח, נר דולק שנע לאורך הבד ומפייח את קו המתאר של בעל החיים. הציור עם האש הוליד גם צבעוניות של שרפה וחורים שרופים בציור. על גבי המשאית לא ניתן היה לעבוד עם אש, הטכניקה הומרה לציור בספריי, שדומה בנראות לפיח הנר. התחושה שהובילה את הציור על המשאית היא השרפה וההתכלות בד בבד עם האנרגיה העצומה המלווה את תהליך האש והחום. בצידה השני רצתה ירושלמי להנמיך את הלהבות, לכבות את האש וציירה בסקאלה של צבעוניות קרה צמחייה ומים, לפי אתר המיזם "אמנות בדרכים".

מידע נוסף על היצירה
סגור