מספר יצירה: #3289

אמן:
דה פריס רותי
תאריך:
2021
נושא:
דמויות, דקורטיבי
יישוב:
משאית
כתובת:
משאית
בעלים:
פרטית
מידות:
7.5X2.4 מטר
חומרים:
צבע
טכניקה:
ציור
מבנה:
ציבורי
מיקום:
חוץ
יצירה קיימת
כן

דמויות מעטרות

רותי דה פריס, אתר אמנות בדרכים.

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו

רותי דה פריס נולדה בתל אביב (1989), חיה ועובדת בעיר הזאת. היא בעלת תואר MFA מבצלאל (2015) ובעלת תואר B.ED באמנות וחינוך מהמדרשה לאמנות בית ברל (2012). הציגה תערוכות יחיד במשכן האמנים הרצליה, בגלריה הקיבוץ תל אביב, בגלריית שער העמקים, בגלריה פראם בפראג, בקריית האמנים הסיטה בפריז ובשימל פרוג'קטס, בדרזדן שבגרמניה. כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות במוזאון תל אביב לאמנות, מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, מוזאון בת ים, מוזאון ינקו דאדא בעין הוד; מוזאון פתח תקווה, בביאנלה ה־6 לרישום בירושלים ובשבוע האמנות בקרקוב ובוורשה. עבודתה נמצאת באוסף מוזאון תל אביב ובאוספים פרטיים. היא זוכת פרס אמן צעיר 2016 מטעם משרד התרבות והספורט, קיבלה מענקים מטעם קרן רבינוביץ' לאמנות, מפעל הפיס, השתתפה בשהות אמן בסיטה בפריז, בתוכנית האוס אוף ארטס בברנו שבצ'כיה, פראם צ'כיה ובתוכנית לקידום אמנים של ארטיס, אסיילום וארטפורט. כיום היא מרצה במוסררה ומעצבת.

העשייה האמנותית של דה פריס לאורך השנים מתקדמת כמו ספירלה המלקטת לתוכה עוד ועוד מוטיבים וחומרים מבלי לזנוח את אלה שקדמו להם. היא שואבת השראה ממסורות ומקורות רבים, ביניהם אמנות עתיקה, אמנות עם, אמנות אאוטסיידרית, עולמות האופנה, התיאטרון ותיאטרון הבובות. במשך השנים בנתה לקסיקון עשיר של דימויים, חומרים, תמות ומשמעויות — מעין קוסמולוגיה אישית שבתוכה מוטמעות הבחנות בין אנושי וחייתי, נשי וגברי, אורגני ומלאכותי. הפסלים והקולאז'ים של דה פריס עשויים מחומרים זולים, פעמים רבות ממוחזרים, כגון שקיות ניילון, שרוכים, טקסטיל זול, קרטון, דיקט, רהיטים מרופטים, נייר, חול, עלים. הפסלים הם לא יותר מאשר קליפות, פוחלצים ארעיים, קונסטרוקציות חלולות. בדרך כלל הם מאכלסים סביבות בימתיות שבהן הזמן כאילו קפא, כלואים בתוך כוראוגרפיה דוממה של מחוות ורגשות מושהים. לדבריה, בסטודיו, הפעולה יכולה להיות זריזה ואינטואיטיבית או עמלנית. מגוון הטכניקות שבהן היא משתמשת — מרקמה לאנימציה ממוחשבת — מהוות עבורה "ערוצי פעולה". כל ערוץ עם ההיגיון והקצב הפנימיים שלו. לעיתים היא חשה כמעין ערוץ כאשר היא נכנעת לדופק שמכתיב הגוף, למקצב של הידיים, מנסה לתרגם לתוך החפצים שהיא יוצרת את האנרגיה הגופנית הזאת, לטעת בהם מידיות וגולמיות שתכה במתבונן. מלאכות היד מעלות שאלות הקשורות במגדר, בעבודה ובהיררכיות של יצירה, כמו גם במבנים של קיטש, מלודרמה ו"טעם רע". עיטור, דגמים, סימטריה, חזרתיות — כולם מאפיינים מובהקים של מלאכת היד — הם חזון נפרץ בעבודותיה. במפגש שלהם עם פיסול מתעורר מתח מפרה בין דו־ממד לנפח, בין גרפיות לפיסוליות, בין סימן לנוכחות. לדבריה: "למרות שעבודותיי בוראות פעמים רבות דמויות דמיוניות, האישי והאמנותי שזורים אצלי זה בזה. לפעמים הקשר הזה הופך מובהק ולפעמים הקשר בא לידי ביטוי באופן מרומז יותר, כמזג מסוים שאופף תערוכה. לכן כל תערוכה חדשה מהווה עבורי לא רק אתגר אסתטי וחשיבתי, אלא גם אתגר רגשי, דיאלוג אינטנסיבי בין המקום בו אני מציגה למקום הרגשי בו אני שרויה".

הציור שציירה דה פריס על המשאית בא מריבוי של מספר עבודות נייר קטנות שלה מתקופה אחת, שחוברו יחדיו ליצירה אחת שלמה.  בצד אחד של המשאית ישנה התרחשות של דמויות ספק נשיות ספק אנדרוגניות, המייצרות מערכת תנועות וצבעים, הנעות בין ייצוג אנושי לבין צורה המייצרת תבנית  סימטרית.  דרך תנועות הגוף הדקורטיביות של הדמויות, אפשר להבחין שלכל אחת יש תפקיד בתוך המערכת שנוצרה, הן מחזיקות  אחד את השנייה  ומזרימות קווים זה לתוך זו. בצד השני של המשאית מתקיימת מערכת עם חוקים מאד דומים, גם בה יש גרעין גדול, כמו גנרטור של צורות המשלחות ממרכז המשאית אנרגיה לדמויות שבצד הסוחבות כלי קיבול על ראשן. מתוך שני הציורים מביטות עיניים מישירות מבט, כהופכות את המשאית לבעלת ישות אנושית, ישות חיה, לפי אתר המיזם "אמנות בדרכים".

מידע נוסף על היצירה
סגור