הידברות

על עבודה זו שנעשתה בקורס "הידברות" במחלקה לאמנות שנקר, סיפרה האמנית אסיה קינן; "מטרת הקורס הייתה להפגיש סטודנטים ממגזרים שונים וליצור דו־שיח חברתי. הצעתי לחברות הקבוצה: ליאורה שוורץ, קרן הורוביץ, איראדה ג'ומעה ואנוכי ליצור עבודה משותפת לתערוכת רחוב בבאר שבע ושיתפנו גם את אימא שלי גלינה נקראסובה, שהיא אמנית רב־תחומית. למעשה, זו הייתה היצירה הראשונה וממנה התפתחה התערוכה כולהּ. בעבודה זו רציתי גם לבדוק את עמידות חומרי הטקסטיל בתנאי מזג האוויר בבאר שבע. ביצירתנו ניסינו למצוא את המשותף בינינו וגם להדגיש את השונה. הקו המשותף היה נשיות. ארבע נשים, מרקע שונה, דתות שונות. ניסינו ליצור שפה משותפת המורכבת מעולם צורני אישי של כל אחת מאיתנו. בתהליך העבודה קיבלה כל אחת יריעת בד – רבע מהגודל הסופי – ועשתה בה ככל העולה על רוחה. כל שבוע העברנו את הבד שנוצר למישהי אחרת, וסיכמנו שאין חוקים ואפשר להתערב באופן חופשי ביצירה. רצינו לבדוק כיצד החלקים יתחברו ואם נצליח להגיע לתוצר מוגמר וראוי".

ליאורה שוורץ: "בעבודתי דיברתי על המתח בין הדרך שבה אני מתבוננת על גופי לבין הדימוי הנשי שלי שנפגע, ניתן לראות יופי והיסטוריה נשית מפוארת לצד מצב מגביל. השתמשתי באלמנטים האלה: מחוך פלדה מהמאה ה־16 המיוחס לקתרין דה־מדיצ'י אשת הנרי מלך צרפת, שאסר על נשות החצר להיות בעלות מותניים עבים, סרט ורוד המזוהה עם חולות סרטן השד".

קרן הורוביץ: "בשנה האחרונה העבודה האמנותית שלי עוסקת באישה התימנית בכלל ובחינה התימנית בפרט – טקס שנועד להעצמת האישה בתוך המשפחה והחברה. המשולש והצמחים הם דגמים השאובים מטקס החינה, והם מסמנים פוריות והתחדשות. כמו כן הצמחים והפרחים הם חלק מהטבע ממחזור החיים".

איראדה ג'ומעה: "השתמשתי בדגמים מאמנות האיסלם שאופיינית בעיקר לטורקיה, ורציתי להביאם כיסודות יפים באמנות זו".

אסיה קינן: "הציפור סירין שאובה מהמיתולוגיה הסלווית – ציפור ולה גוף אנושי היושבת על עץ פורח ושרה. היא בעלת שני צדדים: הצד האפל ולעומתו יש בה משהו מושך ומשרה תקווה. כל מי שמאזין לשירתה, נמשך אחריה ומאזין למסר שהיא מעבירה לו. יש החוששים משירתה, כי הם מאמינים שהיא יכולה להוביל את האדם אל אובדנו. בעבורי היא מסמלת את ראשית ההידברות בינינו. תחילה היא מאיימת ומפחידה, אבל אט אט היא מובילה אותנו מהחושך אל האור".

על הקיר הזה מוחלפת היצירה מדי פעם בפעם. ראו יצירה #3668.