הסועדים

"בצעירותו נחשף דניאל נחום לעושרן ההיסטורי של האומנות ושל היצירה האיטלקית, והשפעותיהן מורגשות בתבליטי יצירתו הקרמית שהקיפה את מסעדת בית התנועה. הדמויות הסועדות באירועים שונים מעוצבות בסגנון תקופת ימי הביניים בנאיביות קישוטית פשוטה. תמימות זו באה לספר סיפור על אוכל באמצעות דמויות השאולות מסיפורי המקרא. דניאל נחום מחפש באמצעות הדמויות קשר בין מזרח למערב; בין דמויות אירופיות לאלו שצמחו במרחבי הבדואים. הרקע השזור בין סצנות הסעודות הוא ללא נושא. קטעי תבליט מופשטים מול הסצנות הפיגורטיביות. הטכניקה המיוחדת שבה בוצעה היצירה נקראת מיוליקה (Maiolica), שהיא שכבת זיגוג דקה שרווחה בתקופת הרנסנס והאומן אימץ אותה והביא אותה לידי ביטוי ביצירותיו", יובל דניאלי, מתוך החוברת "על  משמר האמנות: מבית התנועה לגבעת חביבה", עמ' 30

האמן דניאל נחום (1925–2015) נולד במילנו למשפחת סוחרים אמידה, אך עם מות האב ירדה המשפחה מנכסיה. כסטודנט הוא נחשף לאידיאולוגיה הסוציאליסטית והשתתף בחוגים חשאיים של צעירים. עם הכיבוש הגרמני הוא הצטרף אל הפרטיזנים בבריגדה הרביעית של גריבלדי ובמשך שנתיים פעל איתם נגד הגרמנים. אחיו הבכור היה גם הוא קומוניסט, ושימש  שתי קדנציות חבר פרלמנט מטעם המפלגה הקומוניסטית. בתום המלחמה עבר דניאל קורס לאלקטרומכניקה ועבד כחשמלאי בתחנת כוח גדולה, ובו בזמן החל לפתח את נטיותיו האמנותיות ולמד בטורינו באקדמיה אלברטינה לאמנויות. באותן שנים השתייך להכשרה של חברי הגרעין האיטלקי ב"תל ברושים", וב־1950 עלה לארץ, הכיר את לאורה, נישא לה והשניים התיישבו בקיבוץ רוחמה. דניאל עבד כחשמלאי, כנוקד בדיר והיה אף ארכאולוג חובב. בשעות הפנאי עסק בציור.

אחר כך החל ללמד ציור ומלאכת יד במוסד החינוכי של רוחמה ועסק בקרמיקה והשתלם אצל אמן הקרמיקה עמנואל לוצאטי. באותם ימים החל להציג בתערוכות; הציג ב"יריד המזרח" את "שמשון ודלילה" (תבליט באורך כ־12 מטרים) ויצר את "שיכורים בתנ"ך" התלויה על קיר מועדון החבר ברוחמה ועל שתיהן קיבל פרס. בתחרות קרמיקה בין־לאומית באיטליה זכה במקום שני ועבודתו מוצגת היום במוזאון בתערוכת הקבע כאבן דרך של הקרמיקה המודרנית. הוא הקים בקיבוץ סטודיו זעיר ועשה עבודות בקנה מידה קטן, אך כאשר קיבל הזמנה ליצור עבודת קרמיקה גדולה במלון באבידג'אן בחוף השנהב, שרף אותה בתנורים הגדולים של מפעל "נעמן". בעקבות זאת הוא נתבקש להקים את הפקולטה לאמנות הקרמיקה בבית הספר לאומנויות בחוף השנהב ושהה במקום עם בני משפחתו במשך שנתיים. כששב ארצה השקיע את כל חסכונותיו ברכישת תנור גדול לשריפת קרמיקה. ביצירותיו השתמש באדמת הסחף שאסף בנחלים באזור רוחמה, ואף ניסה לעניין חברות בכריית חומר זה. הוא נסע לאיטליה להתחקות אחרי ייצור קרמיקת מיוליקה הייחודית והיה גאה מאוד כשהצליח להפיק בסטודיו שלו עבודות מיוליקה בנוסח ארץ ישראלי.

שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים היו שנות היצירה הגדולות שלו. הוא הוזמן לשוויץ, לאיטליה, גרמניה וברזיל להציג וליצור עבודות בקרמיקה. ברחבי העולם פזורות היום עבודות שלו: ביפן, ניו יורק, ברזיל, גרמניה ושוויץ. בישראל ניתן לראות את עבודותיו בבית מיח"א ברמת אביב, בגבעת חביבה, בלשכת שר הפנים בירושלים, במלון דניאל בהרצליה ובחדר הישיבות של מועצה אזורית שער הנגב. ברוחמה נמצאות עבודותיו: הגברת בעלת החזה הגדול והשמש אדירת הקרניים בכניסה למרפאה, האריה והשיכורים על קיר מועדון החבר ועבודת המתכת על קיר חדר האוכל. גם את הפסיפס היפה בפינת העתיקות העביר דניאל במו ידיו מג'ממה תוך שימוש בטכניקה ייחודית; לפי ארכיון קיבוץ רוחמה

היצירה הייתה תלויה בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב־יפו והועברה לגבעת חביבה ב־2022, כשהתנועה הקיבוצית השכירה את המבנה.

יצירות אמנות בגבעת חביבה.

שימור אמנות הקיר בבית הקיבוץ הארצי, נעמה ריבה.

על המבנה, "חלון אחורי", מיכאל יעקובסון.