חזון אחרית הימים של ישעיהו

"יצירתו של מרדכי ארדון (1896–1992) חזון אחרית הימים של ישעיהו טובלת בין אולטראמרין כחולים לצבעי אדום־דם מהולים בסגול. זו ללא ספק גולת הכותרת של עבודתו האמנותית והיא מציגה את התרבות היהודית בשפה סמלית, קבלית ומיסטית. באמצעים מופשטים וסוריאליסטיים כאחד ובטכניקה חדשה של זכוכית צבעונית. ארבע שנים הקדיש האמן מחייו למפעל יצירתי מורכב וחוצה יבשות, בין העיר ריימס שבצרפת לעיר ירושלים. בנו של האמן, פרופ' מיכאל ארדון, כימאי לשעבר וחוקר באוניברסיה העברית, רתם את אביו לאתגר הגדול של פרויקט זה בתמיכתה של הנהלת האוניברסיטה. ארדון ראה במקום הנבחר – הספרייה הלאומית הישנה – המקום המושלם להצבת יצירתו.

קריאת העבודה המונומנטלית נעשית משמאל לימין, מחוויות הגלות המוקדמות אל עבר בניית זהות חדשה, ובכוח המשיכה לעיר ירושלים בלוח המרכזי ועד להווה, והתקווה שכלי המלחמה ייהפכו לאתים – כלי עבודת השדה. סדרת רצועות מצלבות בשפות שונות, הפסוק 'לכו ונעלה אל הר ה' (ישעיהו ב, ג) נהפך לאבן, חומותיה האדירות של ירושלים עשויות מיריעות מגילות קומראן שנמצאו בים המלח, והן מתקוממות נגד פלגי הדם שמעליהן.

לדברי האמן, היצירה היא קומפוזיציה מוזיקלית שבה קול חצוצרה ושופר מלחמה באדום מזה, וקול מנחם בכחול מזה. הקול מקל את צערו של האדם, את קינת האדם והאדמה. האור הטבעי של העיר ירושלים נופל על היצירה, והוא הגורם המלכד הבלתי חומרי, הזורם בעבודות, מאציל עליהן זוהר רוחני ומעניק להן תחושה של המשכיות ייחודית", מיכל מור, "אמנות בעברית", עמ' 140.

על חלונות ארדון, ויקיפדיה.

מצב השתמרות היצירה: טוב מאוד.