חיבוק קבוצתי

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו.

אורן פישר שנולד בלוס אנג'לס (1984) הוא יוצר בישראל, פעיל חברתי, אוצר ויוזם פרויקטים של אמנות קהילתית. הוא אמן אוטודידקט. עבודותיו הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות שונות בארץ ובעולם. בעבר ניהל את גלריית משונע ואת הבית האדום בתל אביב־יפו (שתי גלריות שעבדו על מודלים חברתיים וקהילתיים). ב־2019 זכה בפרס "השזיף" של החממה במסגרת יריד האמנות "צבע טרי" – פרס סות'ביס. עבודותיו נאיביות, מינימליסטיות, הן ישירות ויחד עם זאת גם  אקספרסיביות ומתקשרות עם הסביבה. פסליו נראים לפעמים כהירוגליפים של קדושים. יצירתו מתקיימת בין המסורת של תנועת האנטי־אמנות, האמנות הברוטלית ואמנות האאוטסיידרית. נושאי עבודותיו של פישר נעים בין סיפורים ותצפיות אישיים לביקורת חברתית כאשר העבודות עצמן הן ניסיון לשדרם באופן ישיר ולעורר שאלות ופרשנויות לכיוונים שונים.

​

על המשאית, צייר פישר מעין מה שהוא מכנה: "חיבוק קבוצתי" של שלום ואחווה. הוא רצה להעביר מסר שמאחד את כל האנשים לקהילה אחת גדולה, קהילה הכוללת את כל המגדרים, העדות והמגזרים החיים בארץ. לדבריו: "המסר אולי נאיבי, אולם אין  לנו ברירה אחרת, בתקווה שהרעיון יחלחל וישפיע על האנשים שיצפו במשאית בעת נסיעתה בדרכים". על הצד השני צייר פישר את דמות האמן הבודד במרכז הציור, כאשר סביבו מושטות ידיים רבות, צבעוניות ומגוונות, שולחות ומשדרות אליו סימפטיה/אמפטיה/עזרה/הגנה, לפי אתר "אמנות בדרכים".

על היצירה, אתר "אמנות בדרכים".

​

.