בית הלפרין עמד עד הריסתו ברחוב השיירה פינת רחוב אחי אילת בקרית חיים. הבית שימש בית ועד לתרבות ולאמנות וגם מקום מפגש סודי של ארגון ההגנה טרם הקמת המדינה. לבעל הבית אליושה (מרדכי) הלפרין היה יחס מיוחד לתרבות ולאמנות, ורבים ממכריו היו אמנים שחלק מהם ציירו על קירות ביתו, ובהם: בתיה ויהושוע גרוסברד, אילנה עופר, עמוס ישכיל, אילן כבירי.

"גדלתי בבית מיוחד מלא תרבות, להוריו היה פטפון עם מנואלה והיו קונצרטים בבית ובגינה כל השנים. אביו גם נסע בזמן מלחמת השחרור בין הבסיסים וניגן תקליטים לחיילים. הבית הוקם בסביבות 1932–1933. איתן הוא יליד 1937 ואחותו גדולה ממנו. בזמן שירותו של האבא – מרדכי הלפרין – בצבא הבריטי באיטליה, כשעסק בין השאר בהצלת יהודים ממקומות מסתור ברחבי המגף, ראה את האמנות המקומית והתאהב בה. מרדכי היה במקצועו חוצב, וכאשר הועבר קו הנפט מאילת לאשקלון בתחילת שנות החמישים עבד בחציבות המיוחדות שנדרשו לשם כך במכתש רמון. במכתש ראה חולות צבעוניים מסוגים שונים וחיפש עם הקולגות שלו חולות נטולי כימיקלים לקחת לביתו. הוא הביא לביתו בצנצנות חולות מהמכתש – בכל פעם צבע אחר. הוא עיבד את החולות וראה שניתן ליצור מהם טיח. הוא החליט שיש לעטר את הבית ולאחר כמה נסיונות משלו הזמין אמנים רבים מהאיזור לעטר את הבית בסביבות השנים 1955 עד 1959. התהליך ארך מספר שנים. גם גדר הבית עוטרה. בחצר הייתה רחבת בטון ובה המשיכו הקונצרטים ופעילויות התרבות במקום. מרדכי הלפרין נפטר בן 80 בשנת 1980 והבית נהרס בסביבות השנים 1987–1988",  איתן הלפרין, בנם של בעלי הבית.