האמנית יצרה מחווה של אריחים קרמיים לאמן אפרים משה ליליאן, ממייסדי בצלאל. עבודה זו מבוססת על הדפס של ליליין שהתפרסם ב־1924 בשער עיתון תנועת החשמונאי (תנועת סטודנטים ציונים רומנים). בעבודתה היא מביאה פרשנות עכשווית לדמותו של היהודי החדש, החלום לעומת המציאות.

האמנית יצרה את אריחי הקרמיקה בעבודת יד, ציירה עליהן את ההדפס של אפרים משה ליליאן, שברה את האריחים וחיברה מחדש את החתיכות, כשהיא מתייחסת לטכניקת האמנות היפנית קינטצוגי המבוססת על הפילוסופית הוואבי־סאבי אשר מאמץ את השינוי שחל בכל דבר. היא מעריכה את היופי בחוסר השלמות באופן שהוא לכאורה פרדוקסלי.

גזענות ופוגרומים גיבשו את הקהילה היהודית סביב רעיון אידיאליסטי של ציון, אידיאולוגיה סוחפת וכמעט אוטופית, המשלבת בתוכה ערכים מודרניים וסימבוליזציה דתית מן התנ״ך. כחלק ממנגנון הזהות של היהודי החדש היה מיתוג המוני השואף לשלמות רוחנית מוסרית ריבונית. גם 100 שנה אחרי, הרעיון הזה סוחף את האמנית הצעירה, המתגוררת בבניין ערבי בן 105 שנים שמשקיף אל ואדי סאליב. "אני מוקפת בחלום של אחרים, מנסה להבין מה נשאר מאְותם ערכים של אותם ציונים חולמים".

האמנית הרב־תחומית: מקעקעת וארט דירקטור אליזבט קרוגלוב היא ילידת אוקראינה (1994) מתגוררת בחיפה ויוצרת תוכן בברלין, פריז וחיפה. משנת 2019 חוקרת את המרחב הציבורי דרך אירועי תרבות ופרפורמנס, לפי קטלוג התערוכה.