האמן איתמר שגיב יצר מוקד חזק של צבע מופשט שיורד מהחלון הקבוע בתקרת האולם. לדבריו, הוא ניסה לתפוס את האור מחלון הרקיע ולמשוך אותו פנימה, לתת לו לזלוג אל ההתרחשות הצבעונית המתהווה מלמעלה למטה. כך יצר אשכולות של צבעים. לשם תכנון הפרוכת הענקית הכין סקיצה מאלפי פיסות נייר עיתון: מצד אחד צבעים מלאי חיים, ומצד אחר פיסות מן המציאות האקטואלית שבה אנו חיים. הפרוכת עשויה מ־1100 פיסות בד שנלקחו מסדינים, בגדים ובדי ריפוד, ומחולקת לשני חלקים: העליון קבוע והתחתון ניתן לפתיחה כדי להגיע אל ארון הקודש וספרי התורה שבתוכו. רקמת ההקדשה של התורמים רקומה בחוטי לורקס מתכתיים ובחוט כותנה. הפרוכת נתרמה לזכרם של מוריס וויויאן וואהל והוקדשה בידי האמן גם להשבת החטופים והצלחת חיילנו, לפי הפייסבוק של הספרייה הלאומית.