שי יחזקאלי, אתר אמנות בדרכים.

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו

שי יחזקאלי נולד בישראל (1979–), חי ויוצר בתל אביב. למד במחלקה לאמנות בצלאל, וכיום הוא מרצה לאמנות במסגרת לימודי החוץ של בצלאל ובבית הספר לאמנות "הקוביה" בירושלים. הציג בתערוכות רבות במוזאונים וגלריות בארץ ובחו”ל, בהן תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות. זוכה פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר, פרס לאומי להישגים מצטיינים, מלגת מפעל הפיס לספר־אמן ופרס המחלקה לאמנות בבצלאל.

​בעבודתו על המשאית ניסה לשחזר את פרקטיקת הסטודיו שלו, כלומר עבד ללא תוכנית מוגדרת או סקיצה, אלא מתוך פעולה אינטואיטיבית ומופשטת: כתם לצד כתם, קומפוזיציה וקו. בשלב מתקדם בעבודה נוצרה חלוקה בין דפנות המשאית והתייחסות למיתוסי הבריאה המקראיים: הסיפור הראשון ה"מופשט" יותר, מתאר את העולם נבנה מתוך הכאוס והשני – הנפילה מגן העדן. בשניהם מחברת היד האלוהית, הלא היא היד המציירת, לפי אתר המיזם "אמנות בדרכים".

​